"חַיִּים," קָרְאָה דְּבוֹרִי, "הִתְקַשְּׁרוּ מִ'ישִׁיבַת בֵּין הַזְּמַנִּים', וְהוֹדִיעוּ שֶׁתָּבוֹא הַיּוֹם בָּעֶרֶב לָקַחַת אֶת הַפְּרָס."

"הֵם הוֹדִיעוּ שֶׁאָבוֹא לְקַבֵּל אֶת הַפְּרָס, אוֹ שֶׁאָבוֹא לָקַחַת אֶת הַפְּרָס?" שָׁאַל חַיִּים בְּטוֹן לַמְדָנִי.

דְּבוֹרִי הִתְבַּלְבְּלָה. "הָאֱמֶת הִיא, שֶׁלֹּא הֵבַנְתִּי אֶת הַהֶבְדֵּל. לְקַבֵּל, לָקַחַת. מַה זֶּה מְשַׁנֶּה?"

"מְשַׁנֶּה מְאוֹד!" הֵשִׁיב חַיִּים, "זֶהוּ הַהֶבְדֵּל בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לָעוֹלָם הַבָּא."

דְּבוֹרִי לֹא הֵבִינָה. בֶּטַח גַּם אַתֶּם לֹא. אָז הִנֵּה הַהֶסְבֵּר:

הַפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ מִסְתַּיֶּמֶת בַּמִּלִּים 'הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם'. מַסְבִּיר רַשִּׁ"י: 'הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם, וּלְמָחָר – לָעוֹלָם הַבָּא - לִטֹּל שְׂכָרָם'. כְּלוֹמַר: הַיּוֹם - בָּעוֹלָם הַזֶּה - אֲנַחְנוּ מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְווֹת, וּמָחָר - בָּעוֹלָם הַבָּא - אֲנַחְנוּ נוֹטְלִים אֶת הַשָּׂכָר.

שָׂכָר עַל הַמִּצְווֹת נוֹתֵן ה' גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה. מַה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַשָּׂכָר עַל הַמִּצְווֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְבֵין הַשָּׂכָר בָּעוֹלָם הַבָּא? בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲנַחְנוּ מְקַבְּלִים אֶת הַשָּׂכָר, וּבָעוֹלָם הַבָּא נִטֹּל אֶת הַשָּׂכָר.

כַּאֲשֶׁר אָדָם אָמוּר לְקַבֵּל מַתָּנָה, הוּא נִמְצָא בְּעֶמְדָּה נְחוּתָה - עֶמְדַּת הַמְּקַבֵּל. הַנּוֹתֵן הוּא בַּעַל הַמַּתָּנָה, וְהוּא יַחְלִיט אִם לָתֵת אוֹתָהּ לַמְּקַבֵּל אוֹ לֹא. גַּם כַּאֲשֶׁר הַנּוֹתֵן הֶחְלִיט לָתֵת אֶת הַמַּתָּנָה, יִתָּכֵן שֶׁהַמְּקַבֵּל אֵינוֹ כְּלִי רָאוּי לְקַבֵּל אוֹתָהּ, וְלָכֵן הַמַּתָּנָה לֹא תַגִּיעַ אֵלָיו. כְּמוֹ לְמָשָׁל אָדָם שֶׁהִגִּיעוּ לְבֵיתוֹ עַל מְנָת לָתֵת לוֹ מַתָּנָה, וְאוֹתוֹ אָדָם נָעַל אֶת דֶּלֶת בֵּיתוֹ וְלֹא הִסְכִּים לִפְתֹּחַ. בָּרוּר שֶׁבְּמַצָּב כָּזֶה הַמַּתָּנָה לֹא תַגִּיעַ אֵלָיו.

זוֹ גַּם הַסִּבָּה לְכָךְ שֶׁבְּרָכָה שֶׁל צַדִּיק לֹא בְּהֶכְרֵחַ מִתְקַיֶּמֶת. לְעִתִּים מְקַבֵּל אָדָם בְּרָכָה מְפֹרֶשֶׁת מִפִּיו שֶׁל צַדִּיק אֱמֶת, אַךְ לְמַרְבֵּה הַכְּאֵב וְהַפֶּלֶא, הַבְּרָכָה לֹא מִתְמַמֶּשֶׁת בְּפֹעַל. כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁיִּקְרֶה דָּבָר כָּזֶה?

הַהֶסְבֵּר הוּא פָּשׁוּט: הַצַּדִּיק מוֹרִיד אֶת הַשֶּׁפַע מִשָּׁמַיִם וּמֵבִיא אוֹתוֹ עַד לָאָדָם, אַךְ אִם הָאָדָם אֵינוֹ כְּלִי רָאוּי, הֲרֵי שֶׁהַבְּרָכָה לֹא מַצְלִיחָה לְהִכָּנֵס בְּתוֹכוֹ וְלִפְעֹל אֶת פְּעֻלָּתָהּ.

בָּעוֹלָם הַבָּא, לְעֻמַּת זֹאת, אֲנַחְנוּ נִטֹּל אֶת הַשָּׂכָר. לֹא נִצְטָרֵךְ לְחַכּוֹת שֶׁיִּתְּנוּ לָנוּ מַשֶּׁהוּ בְּמַתָּנָה. לְהֵפֶךְ, אֲנַחְנוּ נָבוֹא לָקַחַת מַשֶּׁהוּ שֶׁשַּׁיָּךְ לָנוּ, וְאָז לֹא יוּכְלוּ לִהְיוֹת שׁוּם עִכּוּבִים בַּדָּבָר.

נוּ, אַתֶּם בָּאִים לָקַחַת?