מוֹטִי שָׁכַב חֲסַר אוֹנִים בַּשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹפַחַת. סְחַרְחֹרֶת אֲיֻמָּה תָּקְפָה אוֹתוֹ, וְהַצָּמָא הָאָיֹם עִנָּה אֶת גּוּפוֹ לְלֹא רַחֲמִים. מִכָּל הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם, הוּא יִחֵל רַק לִמְעַט מַיִם זַכִּים שֶׁיְּחַלְחֲלוּ אֶל קִרְבּוֹ, וְיָשִׁיבוּ אֶת נַפְשׁוֹ.

עָבְרוּ יָמִים קָשִׁים מִנְּשׂוֹא, מוֹטִי אִבֵּד עוֹד וְעוֹד נוֹזְלִים. צִבְעוֹ הַבָּרִיא וְהָרַעֲנָן הִתְחַלֵּף לְצֶבַע כֵּהֶה וּמַפְחִיד. גּוּפוֹ הַגָּמִישׁ הֵחֵל לְהִתְקַשֵּׁחַ, הָיָה נִרְאֶה לוֹ שֶׁהוּא לָקָה בְּשִׁתּוּק. הוּא נִסָּה לְהָזִיז אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו, אַךְ אֵלֶּה לֹא נִשְׁמְעוּ לוֹ יוֹתֵר. "זֶה הַסּוֹף שֶׁלִּי!" חָשַׁב מוֹטִי וְיֵאוּשׁ עָמֹק הִשְׁתַּלֵּט עָלָיו.

וְאָז הִגִּיעָה הַיְּשׁוּעָה. יָד מְחֻסְפֶּסֶת אָחֲזָה בּוֹ, וְהֵרִימָה אוֹתוֹ מֵעָפָר. הָיְתָה זוֹ יָדוֹ שֶׁל עוֹבֵר אֹרַח יָשִׁישׁ. הַזָּקֵן הִבִּיט בְּמוֹטִי וְהִמְהֵם בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן. "מַקֵּל לְתִפְאֶרֶת הוּא זֶה, יַצִּיב וְחָזָק," הִרְהֵר הַיָּשִׁישׁ בְּקוֹל, "אוּכַל לְהִשָּׁעֵן עָלָיו בַּהֲלִיכָה הָאֲרֻכָּה, וְהַמַּטֶּה יִשָּׂא בְּרָצוֹן אֶת כֹּבֶד מִשְׁקָלִי."

וְהַמַּטֶּה, הֲלֹא הוּא מוֹטִי מְיֻדָּעֵנוּ, קָלַט לְפֶתַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו הָיָה מְתֻכְנָן מֵרֹאשׁ. לִפְנֵי זְמַן לֹא רַב, הָיְתָה לוֹ צוּרָה שׁוֹנָה לְגַמְרֵי. הוּא הָיָה עָנָף צָעִיר וְרַךְ שֶׁגָּדַל בְּשַׁלְוָה עַל אִילָן מַרְשִׁים. הַגֶּזַע הִזְרִים לוֹ חַיּוּת לְלֹא הֶרֶף, וְצִבְעוֹ הָיָה יָרֹק וְטָרִי. וְאָז נֻתַּק בְּפִתְאוֹמִיּוּת מֵהָעֵץ, וְהֻשְׁלַךְ אֶל הַקַּרְקַע הַצְּחִיחָה. הוּא הִתְיַבֵּשׁ לְאִטּוֹ, אִבֵּד אֶת הַנּוֹזְלִים וְהַחַיּוּת שֶׁהָיוּ סְפוּגִים בּוֹ, הֶחְלִיף אֶת צִבְעוֹ, וְהֵחֵל לְהִתְקַשּׁוֹת.

מוֹטִי, הֶעָנָף הַיָּרֹק לְשֶׁעָבַר, הֵבִין שֶׁדַּוְקָא עַכְשָׁו, בְּתוֹר מַקֵּל יָבֵשׁ, יֵשׁ לוֹ כֹּחַ אֵיתָן שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ קֹדֶם. כָּעֵת, הוּא יָכֹל לַעֲמֹד עַל שֶׁלּוֹ בְּתֹקֶף, לְלֹא פְּשָׁרוֹת. הוּא כְּבָר לֹא עָנָף רַכְרוּכִי הַמִּטַּלְטֵל לְכָל עֵבֶר.

*     *     *

סִפּוּרוֹ שֶׁל הֶעָנָף-מַקֵּל, הוּא בְּעֶצֶם הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ.

בִּזְמַן שֶׁבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, הָיְתָה נִשְׁמָתֵנוּ מְחֻבֶּרֶת בְּגָלוּי לְבוֹרֵא עוֹלָם, וְהַחַיּוּת הָאֱלֹקִית מִלְּאָה אֶת הַנְּשָׁמָה. בַּמַּצָּב הַזֶּה קָרְאוּ לָנוּ: "שְׁבָטִים" – עֲנָפִים. כִּי הָיִינוּ מְחֻבָּרִים לַה' כְּמוֹ הֶעָנָף שֶׁמְּחֻבָּר לָעֵץ וְיוֹנֵק מִמֶּנּוּ חַיּוּת.

וְאָז יָרַדְנוּ לְגָלוּת. הַקֶּשֶׁר הַגָּלוּי בֵּינֵינוּ לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נֻתַּק לְמַרְאִית עַיִן. הִתְחַלְנוּ לְאַבֵּד אֶת הַחַיּוּת וּלְהִתְיַבֵּשׁ. עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ דּוֹמִים יוֹתֵר לְ"מַטּוֹת" – מַקְלוֹת. אֲנַחְנוּ נִרְאִים בְּחִיצוֹנִיּוּת כְּמוֹ מַקֵּל יָבֵשׁ וַחֲסַר חַיּוּת. אַךְ עָלֵינוּ לָדַעַת לְנַצֵּל אֶת הַמַּעֲלָה שֶׁיֵּשׁ בַּמַּטֶּה. דַּוְקָא עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ כֹּחַ וְחֹסֶן פְּנִימִי שֶׁמְּאַפְשֵׁר לָנוּ לַעֲמֹד אֵיתָנִים מוּל קְשָׁיֵי הַגָּלוּת, וּלְהָבִיא לְהִתְגַּלּוּת הָרַבִּי שְׁלִיטָ"א בְּפֹעַל מַמָּשׁ!

(ע"פ לקו"ש חכ"ח ע' 281)