השבוע אנו קוראים את פרשת מטות.
בעליה הראשונה אנו קוראים על ההלכות של שבועות, כאשר האדם מחייב את עצמו במשהו בשבועה, הוא מחוייב לשמור על שבועותיו. לאחר מכן מסבירה התורה באילו מצבים יכול אב או בעל להפר את נדרי אשתו שנשבעה.
בעליה השניה התורה ממשיכה עם הציווי של ה' למשה לנקום במדיינים, כשלאחר מכן משה יסתלק מן העולם. התורה מתארת את המלחמה שנערכה עם צבא של שתיים עשרה אלף יהודים. במלחמה נהרגו כל הגברים המדיינים, וביניהם חמשת מלכי מדין. הנביא הגוי בלעם הזכור לנו מפרשת בלק נהרג אף הוא במלחמה.
העליה השלישית מדברת על הדינים של טהרת החיילים והשלל מהמלחמה שבאו במגע עם מתים.
העליה הרביעית ממשיכה עם השלל של מלחמת מדין שחולק שווה בשווה בין החיילים ושאר העם. מחצי השלל שקיבלו החיילים, ניתן אחד חלקי חמש מאות לאלעזר הכהן הגדול בתור קרבן לה'. מהחצי השני שניתן לשאר העם, ניתן אחד חלקי חמישים ללויים.
פקידי הצבא ערכו מרשם של החיילים ומצאו כי אפילו חייל אחד לא נהרג במלחמה, ולכן נתנו הפקידים קרבן תודה מיוחד לה'.
העליה השישית מתחילה בסיפור על שבט ראובן, שבט גד וחצי שבט המנשה, להם היה צאן רב מאוד. בראותם כי בצד המזרחי של הירדן, הינו מקום אידיאלה עבורם, ביקשו ממשה רבינו רשות להתיישב מחוץ לארץ ישראל, בצד זה של הירדן.
משה ענה להם שהם חוזרים על טעותם של המרגלים שלא רצו להכנס לארץ, ובכך הם ירפו את ידי כולם שלא ירצו להכנס למלחמה בארץ. תשובתם למשה היתה, כי הם מוכנים להשאיר מאחריהם את בני משפחותיהם ואת הצאן, והם עצמם יכנסו ביחד עם שאר העם לארץ ישראל ויטלו חלק במלחמת הכיבוש. רק לאחר שכל בני ישראל יתיישבו בנחלתם, הם יחזרו לצד המזרחי של הירדן.
בעליה השביעית משה מקבל את הצעתם של שניים וחצי השבטים, ולכן כעת הם מקבלים את חלקם בנחלה עבור בני משפחותיהם ועבור הצאן, והם בונים גדרות לשמירה עד שיחזרו מהמלחמה ביחד עם אחיהם.
