חלק מהאפר שהוכן משרפת הפרה האדומה (אפר שנועד לשימוש בתהליך טיהור טמאים), הוצנע למשמרת לדורות הבאים. בכך מסומלת האחריות ההדדית שיש בעם ישראל לא רק בין בני אותו דור, אלא גם כלפי הדורות הבאים.
 
הטומאה מסמלת שפלות רוחנית. בני ישראל מחויבים לדאוג לכל אלה שהידרדרו והגיעו לשפל רוחני, אפילו אלה ששייכים ל'דור אחר' לגמרי. חובה להמציא לכולם כלים מתאימים, עמם יוכלו 'להיטהר' ולהתעלות משפלותם.
 
הצנעת האפר הייתה חלק ממצוות הפרה האדומה, ובלעדיה אין המצווה שלמה. עובדה שמבטאת כי הדאגה לטהרת הזולת הינה חלק מההיטהרות העצמית. ובמילים אחרות: אין אפשרות להגיע לטהרה מושלמת, אם לא מוודאים כי גם הזולת, אפילו זה ששייך ל'דור אחר' בכלל, מסוגל להיטהר.
 
דורנו הוא דור 'עקבתא דמשיחא' – הדור האחרון לגלות, שבו כבר שומעים כביכול את עקבות המשיח. חז"ל מתארים שפל מוסרי ורוחני איום בדור עקבות-המשיח, ואכן אנו עדים לשחיתויות חסרות תקדים וריבוי משברים בשלל תחומים. זו תמונה שרחוקה מלהרנין, ועשויה להקשות על האמונה כי דווקא בדור כזה תופיע הגאולה השלמה.
 
אולם כאשר נזכרים ב'אפר הפרה' הנתון למשמרת – במעשים הטובים של בני כל הדורות, שנשמרים ונצברים לזכויות העם, מתוך ערבות הדדית – מבינים כי מספיקה תוספת קלה מצידנו של מעשים טובים, כדי להשלים את התהליך ולהגיע לגאולה.
 
שיתוף הפעולה בין הדורות בדרך אל הגאולה מסומל גם בכך, שהכנת אפר הפרה האדומה על-ידי המלך המשיח תהיה מורכבת גם מאפר הפרה שהכין משה רבינו.
 
(התוועדויות תשמ"ט חלק שני עמוד 473)