"צִיפִּי'לֶה, תּוּכְלִי בְּבַקָּשָׁה לְהַצִּיעַ מִטּוֹת לָאוֹרְחִים?" אִמָּא לֹא בֶּאֱמֶת הוֹצִיאָה אֶת הַמִּלִּים הַלָּלוּ מֵהַפֶּה. הִיא בִּכְלָל נָחָה כָּעֵת מְנוּחַת צָהֳרַיִם. צִיפִּי עָשְׂתָה זֹאת בִּמְקוֹמָהּ בְּדִמְיוֹנָהּ הַמְּפֻתָּח.

כִּבּוּד הוֹרִים, יוֹדַעַת צִיפִּי, הוּא מִצְוָה חֲשׁוּבָה מֵאֵין כְּמוֹתָהּ, וְהִיא אָצָה בַּמְּצִיאוּת לְקַיֵּם אֶת בַּקָּשַׁת אִמָּהּ אוֹתָהּ דִּמְיְנָה לְעַצְמָהּ. 

מַה מֵּבִיא אֶת צִיפִּי לְבַקֵּשׁ מֵעַצְמָהּ בְּשֵׁם אִמָּהּ לְבַצֵּעַ מַטָּלָה מְיֻתֶּרֶת? שְׁאֵלָה טוֹבָה. מִסְתַּבֵּר, שֶׁמַּטָּלָה זוֹ אֲהוּבָה עָלֶיהָ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁהִיא מוּכָנָה לְהַמְצִיא בַּקָּשׁוֹת שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ וְלוּ רַק שֶׁתִּזְכֶּה לְבַצֵּעַ אֶת הַמְּלָאכָה הַנֶּחְשֶׁקֶת. 

הַר שֶׁל מַצָּעִים הָיָה בְּיָדֶיהָ וְהִיא הֵחֵלָּה בְּמֶרֶץ בְּהַצָּעַת הַמִּטּוֹת. יוֹתֵר מִכֹּל חִבְּבָה צִיפִּי אֶת הַצִּפִּיּוֹת. בְּאֹפֶן עֶקְרוֹנִי לֹא הָיָה לָהּ מְשַׁנֶּה כָּל כָּךְ מֵאֵיזֶה סוּג הֵן, מֶשִׁי אוֹ סָטֶן, כֻּתְנָה אוֹ פְלָנֶל, חֲלָקוֹת, אוֹ מְעֻטָּרוֹת בְּתַּחֲרָה, הָעִקָּר שֶׁתִּהְיֶינָה גְּבוֹהוֹת כְּכָל הָאֶפְשָׁר.

וּלְצִיפִּי הָיוּ מַאֲגָר כֹּה עָצוּם שֶׁל צִפִּיּוֹת אִישִׁיּוֹת עַד שֶׁהָאָרוֹן הַכָּפוּל שֶׁבְּחַדְרָהּ חִשֵּׁב לְהִתְפּוֹצֵץ, וְהִיא נֶאֶלְצָה, בְּשִׁבְרוֹן לֵב, לְוַתֵּר עַל כַּמָּה מֵהֶן לְטוֹבַת אֲחֵרוֹת.

אִם תִּרְצוּ, תִּתֵּן לָכֶם צִיפִּי בְּעַצְמָהּ הֲצָצָה קְטַנָּה לְהַר הַצִּפִּיּוֹת הַנֶּעֱרָם שֶׁלָּהּ: הִיא מְצַפָּה מֵעַצְמָהּ לִהְיוֹת חֲסִידָה כְּמוֹ הָרַבָּנִית הַצִּדְקָנִית בְּעַצְמָהּ, וּצְנוּעָה כְּמוֹ שָׂרָה אִמֵּנוּ, וְלַמְדָנִית כְּמוֹ בְּרוּרְיָה רַעְיָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר, וְשֶׁרוּחַ נְבוּאָה תִּשְׁרֶה עָלֶיהָ כְּמוֹ חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה, וְשֶׁתִּהְיֶה שׁוֹפֶטֶת וּמַנְהִיגָה בְּיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ דְּבוֹרָה, וְאַמִּיצָה כְּמוֹ יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, וְגִבּוֹרָה כְּמוֹ יְהוּדִית, וּמְסוּרָה עַד כְּדֵי מְסִירוּת נֶפֶשׁ כְּמוֹ שִׁפְרָה וּפוּעָה, וְהָרְשִׁימָה עוֹד אֲרֻכָּה...

אַתֶּם צוֹחֲקִים?

וּבְכֵן, צִיפִּי לֹא צוֹחֶקֶת. שְׁאִיפוֹתֶיהָ רְצִינִיּוֹת לְהַחְרִיד, בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַקִּירוֹת הַחִוְּרִים הַמַּבִּיטִים עַל הַמִּטּוֹת הַמֻּצָּעוֹת לְמִשְׁעִי עֲבוּר אוֹרְחִים שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ. בְּדִיּוּק כְּמוֹ קֹרַח שֶׁרָצָה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל.

שְׁאִיפָתוֹ הַגְּבוֹהָה שֶׁל קֹרַח בְּאֹפֶן בְּסִיסִי, הִנָּהּ דָּבָר חִיּוּבִי וְרָצוּי. מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּעַצְמוֹ אָמַר לְקֹרַח שֶׁאַף הוּא רוֹצֶה בְּכָךְ. טָעוּתוֹ שֶׁל קֹרַח הָיְתָה שֶׁהוּא רָצָה בְּאֹפֶן מַעֲשִׂי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, דָּבָר שֶׁלֹּא מִתְאַפְשֵׁר, כִּי אֵין לָנוּ אֶלָּא כֹּהֵן גָּדוֹל אֶחָד. אֲבָל דָּבָר אֶחָד נוּכַל בְּהֶחְלֵט לִלְמֹד מִקֹּרַח, וְהוּא: לְטַפֵּחַ רָצוֹן פְּנִימִי עַז לְהִתְעַלּוֹת לְדַרְגַּת הַקְּדֻשָּׁה הַנַּעֲלֵית בְּיוֹתֵר אֵלֶיהָ מְסֻגָּל בֶּן אֱנוֹשׁ לְהַגִּיעַ. 

עֲבוּר רָמַת צִפִּיּוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה, אֲפִלּוּ הַשָּׁמַיִם אֵינָם הַגְּבוּל...    

(ע"פ סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 499)