בוקר ויודע ה' (במדבר טז,ה)
המחלוקת של קורח, בפרשתנו פרשת 'קורח', על כהונת אהרון, אף שבפשטות נבעה משאיפת גדלות, טמנה בפנימיותה מחלוקת רעיונית עמוקה על משה רבנו. למעשה, המחלוקת הייתה על החידוש המהותי שהתחולל במעמד הר-סיני.
קודם מתן התורה הייתה הפרדה בין עליונים לתחתונים, בין רוחניות לגשמיות. לא היה אפשר לחבר את העולם הזה הגשמי עם הקדושה העליונה, האין-סופית, משום שבין האין-סוף האלוקי ובין הבריאה הגשמית יש פער בלתי-ניתן לגישור. במעמד הר-סיני נתן הקב"ה, שהוא כול-יכול, רשות וכוח לחבר רוחניות וגשמיות, קדושה אין-סופית עם המציאות הגשמית.
"מדוע תתנשאו"
דבר זה בא לידי ביטוי בעבודת הכוהנים. רוב היהודים הם אנשי-מעשה ובעלי-עסק, השרויים רוב זמנם בתוך עולם החולין הגשמי. אמנם גם בהם יש קדושה, וגם העיסוק בענייני העולם הוא לשם שמים, אבל ודאי שאין הדברים מגיעים לקדושת הכוהנים בכלל ושל הכוהן הגדול במיוחד, שעליו נאמר "ומן המקדש לא ייצא".
על כך חלק קורח וטען: "כל העדה כולה קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'". כלומר, מדוע לא די בקדושה העצמית שיש לכל יהודי, כשהוא עוסק בענייני העולם לשם שמים, אלא הוא נדרש להתעלות לעבר הקדושה העליונה שמייצגים הכוהנים בכלל והכוהן הגדול בפרט.
לשאוף לבוקר
יתרה מזו טען קורח: הואיל ומטרת הבריאה היא "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים" (בעולם הזה), הרי דווקא היהודי המתעסק בענייני העולם ממלא תכלית זו יותר מהכוהן הגדול, השרוי בעולם רוחני נאצל, אבל אין לו כל-כך קשר עם מציאות העולם הגשמי. ואם-כן, "מדוע תתנשאו?".
על כך השיב משה באמרו "בוקר ויודע ה'". כאן רמז משה רבנו, כי יש מעלה מיוחדת ב'בוקר', באור הרוחני שקיים אצל הכוהן הגדול. כדי שיהודי בעל-עסק יוכל למלא את תפקידו ולהשכין את הקדושה האלוקית בתוך העולם הגשמי, עליו להעמיד לנגד עיניו את הכוהן, שכל-כולו קדושה עילאית ואור נשגב.
חושך ואור
כאשר אדם מעמיד לנגד עיניו את הכוהן הגדול, המייצג את הקדושה העליונה, נותן לו הדבר כוח לשאוף להתעלות ולהתרומם. אמנם הוא נשאר יהודי מן השורה, העוסק בענייני העולם ושקוע רוב הזמן בעבודתו ובחיי המעשה, אבל דמותו של הכוהן הגדול משמשת לו יעד לשאיפות של התעלות והתקדמות בעבודת ה' שלו ובעיקר, על ליבו ומידותיו...(ומכאן גם ההשתדלות של כל יהודי וחסיד - להדמות בהנהגתו ולהדבק - בהנהגת רבו...).
ועוד, שאם לא-כן, עלול האדם לחוש שביעות רצון ממצבו, מתוך הנחה שהעיקר הוא קיום המצוות בגשמיות בלבד וללא שום שינוי והתעלות מידותיו .
גם כאשר רצון ה' הוא שיהודי יימצא בתוך חושך העולם, כדי שיעשה ממנו דירה לו יתברך, עליו לזכור ללא הרף שחושך העולם הוא חושך ולא אור. לכן עליו להעמיד לנגד עיניו את הכוהן הגדול (את רבו), המייצג את האור. וכך גם אמרו חז"ל, שעם כל מעלתה של עבודת בעל-עסק, בכל-זאת השאיפה צריכה להיות - "הווי ממעט בעסק ועסוק בתורה". ואפילו מעט! כפי שראינו הולך ומתפשט בעולם העסקים הסואן (ולמענם!), בבניינים מפוארים ביותר של עשירי עולם - לקבוע שעת "עיתים לתורה" ותפילה - באמצע היום הגועש והממכר, בשיא העשייה!
