פרשת השבוע מספרת את הסיפור הקשה על המחלוקת של קרח ואנשיו נגד משה רבינו.
לפניכם מבט פנימי מתורתו של הרבי מליובביץ' מלך המשיח.
קורח פתח את מסע ההשמצות נגד משה דווקא אחרי אירוע המרגלים. כפי שכתבתי שבוע שעבר המרגלים טענו, שהדרך ל"הארה" רוחנית היא להקדיש את החיים ללימוד תורה, תוך התנתקות מגשמיות. אפילו קרח הסכים, שבמדד של לימוד תורה, אין שום ספק, שמשה הוא "מואר", הרבה מעל כולם.
אבל אז בא משה וטען לעומת המרגלים: לא זו דרך היהדות! הדרך ל'הארה' עוברת דווקא דרך קיום מעשי פיזי של המצוות: קדש את גופך בהנחת תפילין, את ביתך בקביעת מזוזה, תן צדקה מהתלוש המצומק שלך, שים איזה חיוך טוב ויד תומכת לחבר או לסתם יהודי וכן הלאה. זו הדרך להגיע לחיים רוחניים אמיתיים.
המעשה הוא העיקר!
אהה, אם ככה, טען קורח, אז "מדוע תתנשאו על קהל השם?" אם המעשה הוא העיקר, במה שונה הנחת התפילין שלך, משה, או הציצית שלך או הסוכה משל יהודי אחר?
משה ענה לו: "בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו".
חכו תרגעו עד הבוקר ואז נראה הלאה. הוא קיווה, שאולי קרח ואנשיו יתעשתו ויחזרו בתשובה עד הבוקר.
במילה 'בוקר' משה נתן לקרח תשובה על טענתו. נכון, המעשה הוא העיקר, אבל המעשה צריך להיות מואר כמו 'בוקר' על ידי מודעות וכוונה. מעשה כזה מביא לידיעת ה' ולגילוי אלוקות בעולם - "בוקר (מצווה מאירה) - (שמביאה ל) ויודע ה'".
במצוות כאלה משה אכן נעלה מהעם.
כמו תמיד, יש כאן הוראה לחיים הפרטיים שלנו. אם בפרשות האחרונות הודגש, שהקיום המעשי הוא העיקר בדרך החיים היהודית, באה פרשה זו ומלמדת אותנו, שמעבר לקיום בפועל, צריכים לעבוד עבודה פנימית כדי שהמצוות תהיינה מוארות.
כך נעשה לקב"ה "דירה" - משכן בעולם התחתון הפיזי.
(באדיבות חב"ד הודו)
