עַד הַיּוֹם בָּטוּחַ אִיצִיק שֶׁאָבִיו שְׁלֹמֹה, הוּא אִישׁ עֲסָקִים הָעוֹסֵק בְּיִבּוּא וּמְכִירַת רְכִיבִים אֶלֶקְטְרוֹנִיִּים בְּרַחֲבֵי הַגְּלוֹבּוּס. מִדֵּי פַּעַם יוֹצֵא אָבִיו לִנְסִיעָה מְמֻשֶּׁכֶת. בְּדֶרֶךְ כְּלָל אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מָתַי הוּא חוֹזֵר. לְעִתִּים שָׁב הוּא לְאַחַר חָדְשַׁיִם בְּיָדַיִם עֲמוּסוֹת מַתָּנוֹת, שֶׁמַּדִּיפוֹת רֵיחַ זָר שֶׁל מְדִינָה רְחוֹקָה. לִפְעָמִים הוּא חוֹזֵר אַחֲרֵי יוֹם-יוֹמַיִם, וְהָיְתָה פַּעַם שֶׁהוּא שָׁב לְאַחַר כַּמָּה שָׁעוֹת כִּי הַטִּיסָה שֶׁלּוֹ בֻּטְּלָה. 

שְׁלֹמֹה בֶּאֱמֶת מוֹכֵר רְכִיבִים אֶלֶקְטְרוֹנִיִּים לַחֲבָרוֹת שׁוֹנוֹת. לְפָחוֹת זֶה מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֵלֶק מֵהַזְּמַן. אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהַחֶבְרָה שֶׁבְּנִהוּלוֹ מִתְפַּתַּחַת דַּי יָפֶה, הָרְוָחִים נָאִים לְמַדַּי, וְאִם תִּרְאוּ אוֹתוֹ בְּעַצְמְכֶם תְּקַבְּלוּ אֶת הָרֹשֶׁם שֶׁמְּדֻבָּר בְּאִישׁ עֲסָקִים מַצְלִיחַ. מַה שֶּׁלֹּא תֵּדְעוּ הוּא שֶׁעִסּוּקוֹ שְׁלֹמֹה הוּא רַק כִּסּוּי לַעֲבוֹדָתוֹ הָאֲמִתִּית, הַנִּסְתֶּרֶת.

שְׁלֹמֹה הוּא סוֹכֵן בְּסוֹכְנוּת בִּיּוּן סוֹדִית הַכְּפוּפָה יְשִׁירוֹת לְרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה. בְּמִסְגֶּרֶת תַּפְקִידוֹ הוּא נִכְנָס לִמְדִינוֹת עוֹיְנוֹת בְּזֶהוּת שְׁאוּלָה, וּמֵבִיא מוֹדִיעִין אֵיכוּתִי מֵהַשֶּׁטַח. הוּא חוֹשֵׂף נְקֻדּוֹת תֻּרְפָּה אֵצֶל הָאוֹיֵב וּמְגַלֶּה אֶת מְזִמּוֹתָיו הַשְּׂטָנִיּוֹת.

עֲבוֹדָתוֹ הָרְגִישָׁה וְהַמְּסֻכֶּנֶת שֶׁל שְׁלֹמֹה חֲשׁוּבָה מֵאֵין כְּמוֹתָהּ. אֶזְרָחִים רַבִּים וּתְמִימִים אֵינָם יוֹדְעִים כִּי לִזְכוּתוֹ נִזְקֶפֶת הָעֻבְדָּה שֶׁחַיֵּיהֶם מַמְשִׁיכִים לְהִתְנַהֵל עַל מֵי מְנוּחוֹת.
לֹא כָּל אֶחָד יָכֹל לִהְיוֹת כְּמוֹ שְׁלֹמֹה. נִדְרָשִׁים לְכָךְ כִּשּׁוּרִים רַבִּים וּתְכוּנוֹת יוֹצְאוֹת דֹּפֶן, שֶׁלֹּא כָּל אֶחָד נוֹלַד אִתָּן. 

בְּמַחְשָׁבָה שְׁנִיָּה, כָּל אֶחָד יָכֹל לִהְיוֹת כְּמוֹ שְׁלֹמֹה. כָּל אֶחָד יָכֹל וְצָרִיךְ לִהְיוֹת מְרַגֵּל.
אֲנַחְנוּ חַיִּים בִּסְבִיבָה עוֹיֶנֶת. הָעוֹלָם מָלֵא בְּפִתּוּיִים וְרוּחוֹת זָרוֹת מְנַשְּׁבוֹת בּוֹ בְּזַעַף.

שְׂרִידֵי כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה הָאֲפֵלִים, מִתְאַמְּצִים בְּכָל כֹּחָם לִשְׂרֹד בְּשִׁלְטוֹנָם בָּרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַגָּלוּת. תַּפְקִידֵנוּ הוּא לִכְבֹּשׁ אֶת הָעוֹלָם הַקָּטָן שֶׁלָּנוּ – גּוּף הָאָדָם, שֶׁיִּתְנַהֵג אַךְ וְרַק לְפִי רְצוֹן הַשֵּׁם. כְּמוֹ כֵן עָלֵינוּ לִכְבֹּשׁ אֶת סְבִיבָתֵנוּ הַנִּרְחֶבֶת בְּאֶמְצָעוּת הֲפָצַת תּוֹרָה וְיַהֲדוּת, וְלַהֲפֹךְ אוֹתָהּ לְמָקוֹם בָּטוּחַ בּוֹ יוּכַל הַשֵּׁם לִשְׁרוֹת.

עַל מְנָת 'לִכְבֹּשׁ אֶת הָאָרֶץ' בְּאֹפֶן סוֹפִי וּמֻחְלָט וּלְהָבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה, שׁוֹלֵחַ הָרַבִּי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ אוֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים. הוּא סוֹמֵךְ עָלֵינוּ שֶׁנִּהְיֶה פִּקְּחִים וְלֹא נַחְזֹר עַל טָעוּת הַמְּרַגְּלִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁשָּׁלַח מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. הוּא סוֹמֵךְ עָלֵינוּ שֶׁנִּבְחַן בְּעַצְמֵנוּ מַהִי הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר לְקַיֵּם אֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁהֵטִיל עָלֵינוּ. הוּא סוֹמֵךְ עָלֵינוּ שֶׁנְּכַוֵּן לָאֱמֶת וְנַשְׁלִים אֶת בִּצּוּעַ הַמַּטָּרָה בִּמְהֵרָה!  

(ע"פ סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 495)