הַמִּשְׂרָד הַקָּטָן, שֶׁשָּׁכַן בְּמַעֲמַקֵּי הַמִּקְלָט הַשְּׁכוּנָתִי, הָיָה אָפוּף בְּאֵדֵי הִתְיַעֲצוּת קַדַּחְתָּנִיִּים.

עַל הַפֶּרֶק עָמַד תִּכְנוּנוֹ שֶׁל פְּרוֹיֶקְט "מִתְגַּלְגְּלִים לַגְּאֻלָּה". זֶהוּ שְׁמוֹ שֶׁל מַחֲנֵה קַיִץ עַל גַּלְגַּלִּים, שֶׁמִּסְתּוֹבֵב בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ, וּמַעֲנִיק שְׁבוּעַיִם רְצוּפִים שֶׁל הֲנָאָה בַּאֲוִירָה יְהוּדִית שָׁרְשִׁית וְגֵאָה, עִם פְּעִילֻיּוֹת תֹּכֶן מְרַתְּקוֹת וּמְאַתְגְּרוֹת.

הֵדֵי הַדִּיּוּן פָּרְצוּ אֶת גְּבוּלוֹת הַמִּקְלָט וְהִגִּיעוּ הַיְשֵׁר לְאָזְנָיו שֶׁל פִּינְחָס שֶׁצָּעַד לְתֻמּוֹ בַּדֶּרֶךְ לְבֵיתוֹ. מִלִּים מְסֻיָּמוֹת גָּרְמוּ לוֹ לַעֲצֹר עַל עָמְדּוֹ. רֶגַע, גַּם הוּא פָּעִיל מֶרְכָּזִי בְּצִבְאוֹת הַשֵּׁם. הוּא מֻכְרָח לִהְיוֹת חֵלֶק מֵהָרַעְיוֹן הַהוֹלֵךְ וְנִרְקָם.  

פִּינְחָס נִכְנַס אֶל הַמִּקְלָט, אֲחוּז הִתְרַגְּשׁוּת. "יֵשׁ לִי רַעְיוֹן מְצֻיָּן לַמִּמּוּן," קָרָא בְּהִתְלַהֲבוּת. "אֲנִי יָכֹל גַּם לְגַיֵּס מַדְרִיכִים, וְלַעֲזֹר בְּכָל מִינֵי תְּחוּמִים."

"זֶה בְּסֵדֶר, פִּינְחָס." שָׁפְכוּ עָלָיו חַבְרֵי וַעֲדַת הַתִּכְנוּן קִיתוֹן שֶׁל צוֹנְנִים. "אֲנַחְנוּ מִסְתַּדְּרִים לְבַד. מִמּוּן כְּבָר הִשַּׂגְנוּ, וְגַם מַדְרִיכִים. וּבִתְחוּמִים אֲחֵרִים, אֲנַחְנוּ דַּי מְכֻסִּים... אֲבָל בְּכָל מִקְרֶה, תּוֹדָה עַל הָרָצוֹן הַטּוֹב. זֶה בֶּטַח יֵחָשֵׁב לְךָ כְּאִלּוּ הָיִיתָ שֻׁתָּף לַמַּאֲמָץ..." 

פָּגוּעַ עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ יָצָא פִּינְחָס מֵהַמִּקְלָט. הוּא סֵרֵב לְהַשְׁלִים עִם הָעֻבְדָּה שֶׁפְּרוֹיֶקְט חִנּוּכִי כֹּה חָשׁוּב וְאַדִּיר, יֵצֵא לַפֹּעַל מִבְּלִי שֶׁתִּהְיֶה לוֹ יָד בָּעִנְיָן.

* * *

בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה מְסַפֵּר לָנוּ רַשִּׁ"י שֶׁאַהֲרֹן הַכֹּהֵן הִצְטַעֵר צַעַר רַב עַל כָּךְ שֶׁלֹּא הִשְׁתַּתֵּף בַּחֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן עִם נְשִׂיאֵי הַשְּׁבָטִים. שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאֵי הַשְּׁבָטִים הִקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת מְיֻחָדִים לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, אַךְ אַהֲרֹן וְשִׁבְטוֹ לֹא נָטְלוּ חֵלֶק בָּעִנְיָן. כְּתוֹצָאָה מִכָּךְ, חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. "זְכוּתְךָ גְּדוֹלָה מִשֶּׁלָּהֶם," נִחֵם אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, "שֶׁנִּתְּנָה לְךָ מִצְוַת הַדְלָקַת הַמְּנוֹרָה."

שִׂימוּ לֵב. אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁעוֹסֵק בְּכָל יוֹם בַּעֲבוֹדוֹת קֹדֶשׁ בַּמִּשְׁכָּן, כּוֹאֵב עַל כָּךְ שֶׁלֹּא נִתְּנָה לוֹ הַזְּכוּת לְהִשְׁתַּתֵּף בַּחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. מַפְרִיעַ לוֹ שֶׁיְּהוּדִים עוֹסְקִים בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וְלוֹ אֵין אֶפְשָׁרוּת לִהְיוֹת שֻׁתָּף.

אַהֲרֹן מְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁבְּכָל דָּבָר טוֹב שֶׁנַּעֲשֶׂה, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִרְצוֹת לִהְיוֹת שֻׁתָּפִים. אֵין דָּבָר כָּזֶה "יִסְתַּדְּרוּ בִּלְעָדַי, לֹא צְרִיכִים אוֹתִי עַכְשָׁו, מַה כְּבָר אֲנִי מְסֻגָּל לִתְרֹם?" כָּל עוֹד לֹא הִגִּיעָה הַגְּאֻלָּה, אוֹת הוּא שֶׁגַּם לָנוּ נוֹתַר מַה לַּעֲשׂוֹת. בְּכָל פְּעֻלָּה טוֹבָה שֶׁנַּעֲשֵׂית אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִתְעָרֵב, לִטֹּל חֵלֶק, וְלִהְיוֹת שֻׁתָּפִים פְּעִילִים בְּקַבָּלַת פְּנֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּפֹעַל מַמָּשׁ!

(ע"פ סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 478)