כיצד אנו מכינים את עצמנו למתן תורה בשבועות?
הרבי מצטט, לעתים קרובות, את הסברו של האר"י ז"ל על פסוק במגילה: "הימים האלה נזכרים ונעשים" לפיו, כל שנה כאשר מתקרב החג (לא רק פורים, אלא כל חג), אותו אור אלוקי שהתגלה לראשונה באותו תאריך, מתגלה שוב מדי שנה בשנה. ועוד, עלינו לזכור מה קרה אז, ולעשות משהו בענין כדי שזה יקרה שוב, גם עתה. ימים אלה הם שוב כאן עבורנו, לעשותם. אין אנו אמורים לשבת סתם ולהזכר בימים עברו, לשתות ולשמוח בגלל תאריך מסוים בלוח-השנה. עבור יהודים, כל החגים הם הזדמנות לעשות משהו שישפיע עלינו, שישנה אותנו, ויעשה אותנו ואת העולם כולו, יותר טובים.
והשאלה נשאלת שוב, כיצד מתכונן יהודי למתן תורה? הרבי מסביר שאנו חייבים להתכונן לתורה היום, באותה דרך שבה התכוננו לתורה בימים ההם - ב"נעשה ונשמע". זהו המושג של "קבלת עול מלכות שמים": "אף כי עדיין איננו מבינים, בכל זאת, נשמע לצווי ונעשה. קודם כל נעשה, ורק אחר כך נחשוב על הבנת הציווי".
זהו לקח נצחי ורלוואנטי - כאשר חג השבועות מתקרב עלינו לזכור שעדיפות ראשונה היא ללמוד איך לקיים את המצוות, ללמוד איך להתנהג. כמובן שנתקל בדברים מסוימים שאינם נהירים לנו, אך הבה לא נמתין עד שנבין הכל, מ-א' עד ת', כי זה עלול לקחת מאה ועשרים שנה.
בינתים, מה שחשוב הוא, לעשות. לפי זה אחת ההכנות צריכה להיות, תיגבור לימוד ההלכות, שנדע איך לקיים את התורה, ורק אז עלינו להגביר גם את הלימוד של למה ומדוע - הדברים שיעניקו לנו שמחה ומבט אל פנימיות הדברים.
האמת היא שאדם מקבל יותר תענוג מחקירה שכלית מאשר מלימוד דברים טכניים. אף על פי כן, עלינו להשתדל להתגבר על נטייתנו לעשות את מה שיותר מענג אותנו, בכך שנזכור שביהדות, לא המדרש עיקר אלא המעשה.
הדרך השניה להתכונן, מסביר הרבי, היא לעשות מה שעשו בני ישראל בראש חודש סיון: התורה מספרת שבראש חודש סיון הגיעו בני ישראל למדבר סיני והקימו שם את מחנם.
הביטוי שהתורה משתמשת בו הוא "ויחן שם ישראל". בכל מקום אחר בתורה, מופיעה מלה זו בלשון רבים "ויחנו", ולא "ויחן". רש"י מפרש את צורת היחיד: בפעם הזאת, הם היו כולם "כאיש אחד בלב אחד". הם הגיעו לדרגה גבוהה של אחדות ואהבת ישראל. וזו היתה ההכנה הממשית השניה לקבלת התורה. זו הכנה ראויה, והבה נפעל בהתאם.
