"עֶרֶב שַׁבָּת. מָה, גַּם אֶצְלְכֶם לְחוּצִים בְּיוֹם שִׁשִּׁי?
עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת הַצִּפְצוּף הָרִאשׁוֹן. מַה שֶּׁהִסְפַּקְנוּ, הִסְפַּקְנוּ. מַה שֶּׁמְּבֻשָּׁל, יֻגַּשׁ.וּמַה שֶּׁלֹּא? לֹא.
כָּל אִשָּׁה יְהוּדִיָּה יוֹדַעַת שֶׁבָּרֶגַע שֶׁבּוֹ הִיא מַדְלִיקָה אֶת נֵרוֹת הַשַּׁבָּת, תַּמּוּ וְנִשְׁלְמוּ הַהֲכָנוֹת. הַשַּׁבָּת יוֹרֶדֶת עַל הָעוֹלָם. אוֹי וַאֲבוֹי; לֹא הֵכַנּוּ טְחִינָה?! אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת. לֹא תִּהְיֶה טְחִינָה.
לֹא סְתָם נִמְשְׁלָה הַגְּאֻלָּה לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת.הִנֵּה, תֵּכֶף וּמִיָּד הִיא כָּאן, וַאֲנַחְנוּ נַעֲמֹד מוּל אוֹתָהּ בְּעָיָה.
מַה שֶּׁעָשִׂינוּ - עָשׂוּי, מַה שֶּׁאָסַפְנוּ - נִמְצָא. כַּמָּה שֶׁהִסְפַּקְנוּ, מַה שֶּׁהִשְׁתַּדַּלְנוּ; מַה שֶּׁלָּמַדְנוּ וּמַה שֶּׁקִּיַּמְנוּ; מִסְפַּר הַפְּעָמִים שֶׁהִתְגַּבַּרְנוּ; הַוִּתּוּרִים; הַהִתְאַפְּקֻיּוֹת, הַכֹּל; הַכֹּל יַגִּיעַ אִתָּנוּ. וְדַוְקָא אָז, כְּשֶׁאֵין בִּכְלָל יֵצֶר הָרַע שֶׁמַּפְרִיעַ, כַּאֲשֶׁר כָּל כָּךְ מִתְחַשֵּׁק פִּתְאוֹם לַעֲשׂוֹת עוֹד מִצְוָה; פִּתְאוֹם אֵין צֹרֶךְ. בַּגְּאֻלָּה נְקַיֵּם מִצְווֹת, אַל תִּדְאֲגוּ, אוּלָם הַסַּל הָאִישִׁי שֶׁלָּנוּ לֹא יִתְמַלֵּא מֵהֶן. רַק כָּאן, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בַּגָּלוּת, אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ אֶת הָעוֹלָם וּלְזַכֵּךְ אוֹתוֹ. עוֹד מְעַט, בַּגְּאֻלָּה, יִהְיֶה הַדָּבָר כְּמוֹ לְכַבֵּס בֶּגֶד נָקִי, כְּמוֹ לְהַרְטִיב מַיִם וּכְמוֹ לְחַמֵּם אֶת הַשֶּׁמֶשׁ.
בּוֹאוּ נִתְיַחֵס לַיָּמִים הַסְּפוּרִים שֶׁעוֹד נוֹתְרוּ לָנוּ עַד לַהִתְגַּלּוּת, כְּאֶל מַתָּנָה. הִזְדַּמְּנוּת שֶׁלֹּא תַּחְזֹר.
בּוֹאוּ נְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן, כְּמוֹ בְּיוֹם שִׁשִּׁי, בָּרְגָעִים הָאַחֲרוֹנִים מַמָּשׁ, לַחְטֹף עוֹד וְעוֹד וְעוֹד מִצְווֹת. כִּי, מַה לַּעֲשׂוֹת, תֵּכֶף יִהְיֶה מְאֻחָר מִדַּי.
