"קְרוּאֵי הָעֵדָה
נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל"
שופטי-מנהיגי ישראל
בעצת יתרו[i] מינה משה רבינו שופטים-מנהיגים לעם ישראל - "ושמת
עליהם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות".
בתורת הסוד מוסבר שחלוקת העם לקבוצות השונות של עשרה
אנשים, חמישים, מאה, אלף, אינה טכנית בשל הצורך למצוא שופט ומנהיג שיתן יחס אישי מתאים
לכל אחד, אלא היא נובעת מחלוקה מהותית נשמתית-פנימית, כי למרות שכל עם ישראל
"אחים" ולכולם נשמה אלוקית זהה, "חלק אלוקה ממעל ממש", בכל
זאת יש הבדלי דרגות בין הנשמות.
[הרי בקדושה ישנם עשרה כוחות וספירות הידועות
ומפורסמות - חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות - ולמרות
שלכל נשמה יש את כל עשרת הכוחות, הרי בכל נשמה כוח מסויים פעיל בצורה יותר
משמעותית. זאת ועוד, החלוקה אינה רק לעשרה סוגים, כי אותן עשרה נחלקים לעשרות תתי חלוקות,
אך קצרה היריעה במאמר הנוכחי לעסוק במגוון העצום].
הבחירה לקבוצות היא לפי התאמה נשמתית-פנימית, אלו שיש
בניהם התאמה מדוייקת - נבחרו לאותה קבוצה.
[יש רמות שונות של התאמה נשמתית: התאמה מלאה ומוחלטת
לפרטי פרטים - אלו היוו קבוצה קטנה ומאוחדת של עשרה אנשים, ויש כאלה שהקשר ביניהם
יותר כללי, הם התאחדו בקבוצה יותר כללית - של חמישים, ויש שהקשר ביניהם יותר כללי -
זו הקבוצה בני מאה, ויש קבוצה של אלף, עד לקבוצה של שבט שלם המונה עשרות אלפי
אנשים שהמכנה המשותף הקיים ביניהם הוא יותר כללי].
בחירת "שופט" ומנהיג לכל קבוצה לא היתה פעולה
פשוטה כלל ועיקר, זו היתה בחירה מדוייקת ומכוונת גם מבחינה פנימית, בהתאם לכוחות
הרוחניים של המנהיג, כל ראש קבוצה צריך להיות איש בעל כוח רוחני מיוחד כדי שיוכל לחבר
ולאחד את חברי קבוצתו בינם לבין עצמם ואף להעמיק את הקשר והחיבור שלהם להקב"ה,
כדברי ספר התניא[ii] ש"יניקת
וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ, הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים ראשי בני
ישראל שבדורם", ראש הקבוצה הוא בבחינת הצדיק והחכם המחבר את אנשיו לשכינה[iii].
לכן על בחירת ראשי הקבוצות נאמר בתורה[iv] "ואתה תחזה", ולא "ואתה תבחר",
כי תחזה מלשון 'תראה', מדבר על ראייה עמוקה לכוחות הנשמה הנסתרים, ראייה נבואית[v], שמשה רבינו חזה ברוח קדשו בכוחות הפנימיים של ישראל,
כך הוא בחר במנהיגים ראויים ונכונים, שנשמתם מתאימה להיות 'ראש' לקבוצתם, ובלשון
רבינו בחיי: "ואתה תחזה - היה ראוי לומר ואתה תבחר, אבל לפי שהאדם יראה
לעינים וה' יראה ללבב, על כן הוצרך לומר לשון תחזה, שהוא לשון נבואה מלשון מחזה
וחזון, והכוונה שיצטרך לנבואה בבחירה הזאת".
זה עומק דברי התורה שראשי הקבוצות צריכים להיות בעלי כוחות
סגוליים מיוחדים "אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע", שכל זה
מדבר גם במשמעות הרוחנית פנימית,
"יראי אלהים - שאין להם יראה מאדם אלא
מהקב"ה", ועוד ועוד, כדי לפעול את הפעולות הרוחניות הנחוצות לחברי
קבוצתם.
ראשי השבטים
מעל כל השופטים עמדו שנים עשר נשיאי השבטים,
"נשיאי[vi] מטות .. ראשי אלפי ישראל", שעליהם מסופר בפרשתינו
שהם סייעו למשה רבינו במפקד של בני ישראל.
בלקוטי-שיחות מסביר הרבי שנשיאי השבטים הם מעל משרי
האלפים, המאות כו' לא רק בשל היותם ממונים על מספר כמותי יותר גדול, שהרי השבטים
מנו עשרות אלפי נפש; אלא גם משום שיש להם זיקה עם כל עדת ישראל ולא רק עם בני
שבטם:
כלומר למנהיג ושופט של כל קבוצה וקבוצה יש קשר רק עם קבוצתו
ולא עם אחרים; ואילו למנהיגי שנים עשר השבטים היה קשר לכל העם ולא רק לקבוצתם-שבטם.
לכן בעת המפקד של ישראל, ציווה ה' שהנשיאים יטלו חלק
במפקד, לא רק בשבט האישי של כל נשיא, אלא של כל העם, כדברי רש"י[vii] "כשתפקדו אותם יהיו עמכם נשיא כל שבט
ושבט", שכל נשיאי השבטים השתתפו עם משה רבינו במנין כל העם - כי כל אחד
מנשיאי השבטים קשור לכל עם ישראל.
בנקודה זו בולטת הייחודיות של אותם נשיאים:
הרי ברור לכל שהמיפקד לא נעשה (רק) כדי לדעת את הכמות
המספרית של ישראל, שהרי הקב"ה בוודאי יודע ואינו זקוק לספירת בשר ודם שיידעו
אותו כמה יהודים ישנם... אלא המפקד נעשה כדי לפעול פעולה רוחנית מיוחדת - ליצור
אחדות בעם; בספירה כולם נספרים בשווה - צדיק, בינוני, רשע, עשיר, עני, חכם כו', והמיפקד
נותן כוח רוחני לבני ישראל להביא ביניהם את השלום והאחדות.
לכן קבע ה' שמשה רבינו, "איש האלוקים", ייבצע
את הספירה, כי בכוחו הוא מגלה את נקודת האחדות בישראל, עצם הנשמה הקדושה הקיימת
בשווה אצל כל יהודי ויהודי וכך נוצר אחדות ושוויון בין כולם. מנהיג ישראל הניצחי,
משה רבינו, הוא בעל "נשמה כללית", שלכל עם ישראל ניצוצות מנשמתו, כך
שבעריכתו את המפקד הוא בעצם גילה את נקודת השוויון המאחדת בין כל העם.
ציווי ה' שגם ראשי השבטים ישתתפו בספירה של כל העם,
מלמדת שגם להם יש קשר לכל עם ישראל, ובספירתם את כל העם, הם הוסיפו באיחוד וחיבור
העם, להיות שווים ומאוחדים.
מדוע הם מונו למנהיגים כללים
אבל צריך להבין מדוע באמת מנהיגי השבטים מונו למנהיגים
כללים לכל העם? ולמה לא היה די במנהיגותו הכללית של משה רבינו? ומדוע משה היה זקוק
לעזרתם בספירת העם?
במיוחד הדברים תמוהים כשמתעמקים במהות הפנימת של הנשיאים
ושל משה רבינו:
הסיבה שנשיאי השבטים נבחרו להיות ראשים ומנהיגים רק לשבטם,
כי יש בהם תכונה רוחנית מיוחדת השייכת במיוחד לבני שבטם ולא לשאר השבטים (כאמור
שישנם 12 סוגים בעם ישראל לכן העם נחלק ל-12 שבטים ונשיא כל שבט מאפיין את התכונה
המיוחדת של שבטו), לכן הם היו נשיאי השבטים והם גיבשו ואיחדו את בני שבטם, ואילו
משה רבינו נבחר להיות המנהיג הכללי של כל העם, כי הוא מחובר לנקודה השווה בכל עם
ישראל, עצם הנשמה היהודית, שבה כולם שווים ואין הבדלים בין יהודי ליהודי;
אם-כן היה מתאים שראשי השבטים ישתתפו רק בספירת בני שבטם
(כדי ליצור אחדות בין כל נשמותיהם) שהם בעלי אופי כמותו; אבל מדוע הם השתתפו בספירת
שאר כל השבטים שהם בעלי אופי שונה?
אלא במעשה זה הביאו הנשיאים את האחדות לרמה יותר מיוחדת:
שלא רק בדברים המשותפים - שלכולם נשמה אחת והם שייכים לאותו עם - קיימת האחדות (בכוחו
של משה), אלא גם בדברים השונים שבהם יש חילוקי דרגות בין שבטי ישראל, גם בהם
תיווצר אהבה ואחדות אמיתית.
במילים אחרות, האחדות שנוצרה במחנה ישראל כתוצאה מכך
שכל הנשיאים השתתפו בספירת האחדות של כל העדה, היתה מיוחדת, כי היא חדרה גם למקום
שיש בו חילוקי דעות ומעמדות, וגם לתוך מקום זה ורמה זו הביאו הנשיאים את האחדות.
האחדות של משה נבעה מגילוי נקודת השיוויון בין כל העם והאחדות של הנשיאים היתה גם
במקום שיש חליוקים והבדלים בין שבט ושבט, וביחד עם כך הם הביאו להרמוניה ושלום.
משל למה הדבר דומה: במיפקד של מספר החיילים שישנם בצבא,
הרי הרמטכ"ל מתעניין במספרם הכללי של כל החיילים, ואילו מפקדי החיילות השונים
מתענינים בעיקר בחיל עליו הוא מופקדים - מפקד חיל רגלים מתעניין בחיל רגלים, חיל
הים בחיל הים וכדומה, אבל בד בבד מפקדי החיילות השונים צריכים לדעת גם על שאר
החיילות, כי כולם מהווים יחד צבא שלם. הרמוניה מלאה ומוחלטת בין כל המפקדים
והחיילות היא שתביא נצחון.
כך גם במנין בני ישראל, מצד אחד רק המנהיג הראשי,
משה, צריך לדעת את המספר הכללי של העם ולנשיאי השבטים די בידיעה כמה אנשים בשבטיהם
הפרטיים; אבל מצד שני כל מנהיגי השבטים צריכים לדעת את המספר הכללי של כל שבט ושבט
ושל כל העם, כי ביחד הם מהווים הרמוניה של עם שלם ומאוחד.
הזכרת שם המנהיגים
כיצד התעלו ראשי השבטים למדרגה נעלית וזכו להיות
למנהיגים כללים, גם לאנשים משבט אחר?
בתחילת פרשתינו מפרטת התורה את שמות הנשיאים, זה היה
בראש חודש אייר בשנה השנית ליציאת מצרים ("באחד לחודש השני בשנה
השנית"), ולכאורה הרי כבר חודש קודם, בראש חודש ניסן כבר הזכירה התורה את
שמות הנשיאים, בעת הקרבת קורבנות חנוכת המשכן, אם-כן מדוע שבה התורה ומונה את
שמותיהם[viii]?
כי, כשהקב"ה קורא בשמו של אדם הוא משפיע בו כוחות
חדשים ונעלים שלא היה לו: לכן הוזכר שמם גם בראש חודש ניסן כדי לקבל כוח להיות
ראשי השבטים - להנהיג את התכונות המיוחדות של בני שבטם, והוזכר שמם פעם נוספת בראש
חודש אייר או אז הם קיבלו כוח מיוחד ליצור אחדות בין שבטיהם לכל כלל ישראל, שביחד
עם התכונות המיוחדות לכל שבט ושבט, תהיה אחדות והרמוניה מלאה בין כל העם.
בשולי הדברים יש להעיר:
בעצם הקשר של הנשיאים גם לשבטים אחרים היה גם בצורה
ממשית, שהרי כל נשיא היה ראש גם על מקצת מבני שבטים אחרים, ולמדים זאת מכך שהתורה
כינתה אותם "ראשי אלפי ישראל", מדוע הם כונו "אלפי", מסביר
האבן-עזרא, כי הם ראשים ומנהיגים על שרי האלפים שתחתיהם, והרי לכל נשיא היה שר אלף
תחתיו שהיו לו אנשים משבט אחר,
- שכן מספר האנשים שבכל שבט לא היה אלף איש בדיוק,
ממילא מוכרח שיהיו ראשי אלפים שבקבוצת האלף שלהם היו אנשים מ-2 שבטים כדי להגיע
למספר עגול של אלף[ix] -
ממילא כאשר ראש השבט הוא ראש של שרי האלף, הרי כיוון
שלאחד משרי האלף שתחתיו יש אנשים משבט אחר, ממילא גם ראש השבט הממונה על שרי האלף
שלו, מנהיג אנשים משבט אחר.
המעלה העצומה של הנשיאים תתגבר ותתעלה לעתיד לבוא אצל
משיח צדקינו:
לעתיד לבוא תיווצר אחדות מלאה ומוחלטת בין 12 השבטים,
משיח צדקינו יצור את שלימות האחדות גם בצד השווה שבין כולם וגם בתכונות המיוחדות
של כל אחד.
ויהי רצון שנזכה לביאת משיח צדקינו במהרה בימינו
בקרוב ממש.
מקורות: לקוטי שיחות חלק כג, עמוד 1. ועוד.
[i] שמות, פרק יח.
[ii] פרק ב.
[iii] כלי יקר, על הפסוק ביתרו.
[iv] שמות פרק יח, פסוק כא.
[v] גור אריה, על הפסוק.
[vi] במדבר, פרק א, פסוק טז.
[vii] במדבר, פרק א, פסוק ד.
[viii] אמנם בסדר הפסוקים, הזכרת השמות של ראש חודש ניסן מופיעה
רק בפרשת נשא, אבל השאילה לגופם של דברים מה הסיבה להזכיר זאת פעמיים.
[ix] שכן היו בדיוק 60 שרי אלף ולא יותר.
