בְּמַאֲמַר 'בָּאתִי לְגַנִּי', שָׁמַעְנוּ עַל כָּךְ לָרִאשׁוֹנָה. כְּבָר אָז, לִפְנֵי שִׁשִּׁים שָׁנָה, בַּמַּאֲמָר הָרִאשׁוֹן אוֹתוֹ אָמַר, הִכְרִיז הָרַבִּי שֶׁאָנוּ הַדּוֹר הַשְּׁבִיעִי.
אֲנַחְנוּ אֵלּוּ, כָּךְ אָמַר הָרַבִּי, שֶׁתַּפְקִידֵנוּ לְהוֹרִיד אֶת הַשְּׁכִינָה לְמַטָּה, לָעוֹלָם הַזֶּה!
זֶהוּ תַּפְקִיד מְחַיֵּב מְאֹד, קְצָת מַלְחִיץ אֲפִלּוּ. אַתֶּם צוֹדְקִים. אֲבָל בְּמִלִּים אֵלּוּ מִסְתַּתֶּרֶת גַּם בְּשׂוֹרָה עֲצוּמָה! אֲנַחְנוּ, אֲנִי וְאַתֶּם, נִהְיֶה אֵלּוּ שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת בָּעֵינַיִם אֶת הַגְּאֻלָּה!
עַל הַבְּשׂוֹרָה הַזּוֹ חָזַר הָרַבִּי בְּלִי סוֹף: אֲנַחְנוּ הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן לַגָּלוּת; הַדּוֹר הָרִאשׁוֹן לַגְּאֻלָּה; הִנֵּה הִנֵּה מָשִׁיחַ בָּא! "תֵּכֶף וּמִיָּד מַמָּשׁ", הַבִּטּוּי אוֹתוֹ טָבַע הָרַבִּי, הָפַךְ לִהְיוֹת הַבִּטּוּי הַמְּסַיֵּם כִּמְעַט עַל שִׂיחָה וְהִתְוַעֲדוּת.
וְלֹא. אַל תִּתְּנוּ לְאַף אֶחָד לְבַלְבֵּל אֶתְכֶם. הַגְּאֻלָּה מֻכְרָחָה לְהַגִּיעַ וּמִיָּד! בְּלִי שׁוּם פִּלְפּוּלִים.
בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ וְהַגְּאֻלָּה הִיא מְצִיאוּת וַדָּאִית.
כַּאֲשֶׁר מַמְתִּינִים לְאֵרוּעַ מְרַגֵּשׁ, עַד כַּמָּה שֶׁהַהַמְתָּנָה קָשָׁה הִיא, עֲדַיִן אָנוּ יוֹדְעִים הֵיטֵב שֶׁהַיּוֹם הַגָּדוֹל בּוֹא יָבוֹא. כָּל רֶגַע מְקָרֵב אוֹתָנוּ אֵלָיו וְלֹא הַהֶפֶךְ.
הַגְּאֻלָּה קְרוֹבָה מְאֹד. בְּזֹאת אֵין לָנוּ פִּקְפּוּק. וְעַל כֵּן, כָּל דַּקָּה שֶׁעוֹבֶרֶת, כָּל יוֹם שֶׁחוֹלֵף, רַק מְקָרֵב אוֹתָנוּ אֵלֶיהָ עוֹד יוֹתֵר.
הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא, אַתֶּם יְכוֹלִים לִהְיוֹת רְגוּעִים. נוֹתַר רַק לִבְדֹּק... אַתֶּם כְּבָר מוּכָנִים?
