מֵהָרֶגַע שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם אָנוּ יְכוֹלִים לְהַבְחִין בְּתַהֲלִיךְ מִתְמַשֵּׁךְ. תַּהֲלִיךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַתְחָלָה, אֶמְצַע וְסוֹף וּבְעִקָּר יֵשׁ לוֹ יַעַד, מַטָּרָה וְתַכְלִית.

"וְזֶה כָּל הָאָדָם, וְתַכְלִית בְּרִיאָתוֹ... לִהְיוֹת לוֹ יִתְבָּרֵךְ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים" (מַכִּירִים, כֵּן? הַ'פָּסוּק' הָאַחַד עָשָׂר...)

ה' בָּרָא עוֹלָם גַּשְׁמִי וְכָל כַּוָּנָתוֹ, רְצוֹנוֹ וְתַאֲוָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא הִיא: שֶׁאוֹר שֶׁל קְדֻשָּׁה וֶאֱלֹקוּת יוּכַל לִשְׁרוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַנָּחוּת וְהֶחָשׁוּךְ. רַק מָה? הָעוֹלָם חִכָּה יוֹתֵר מִשְּׁלֹשֶׁת אַלְפֵי שָׁנִים עַד שֶׁבִּכְלָל אֶפְשָׁר הָיָה לְהָבִיא לִידֵי פּעַֹל רָצוֹן זֶה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מַדּוּעַ? כִּי רַק כַּאֲשֶׁר יָרַד ה' עַל הַר סִינַי; כַּאֲשֶׁר הָעֶלְיוֹנִים יָרְדוּ לַתַּחְתּוֹנִים - נִתְּנָה הָאֶפְשָׁרוּת לְהַחְדִּיר אֱלֹקוּת בָּעוֹלָם הַגַּשְׁמִי.

וְאָכֵן, מַתַּן הַתּוֹרָה עַל הַר סִינַי הוּא זֶה שֶׁסָּלַל אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ אָנוּ צוֹעֲדִים עַד הַיּוֹם - הַמַּהְפָּךְ בּוֹ הָעוֹלָם הַמַּסְתִּיר עַל הָאוֹר הָאֱלֹקִי הוֹפֵךְ לְאַט לְאַט לְ"דִירָה", לְבַיִת, בּוֹ יָכלֹ ה' יִתְבָּרֵךְ לִשְׁכּןֹ וּלְהִתְגַּלּוֹת. רַק שֶׁאֲנַחְנוּ, קְרוֹבִים כְּבָר לְסִיּוּם הַמַּסְלוּל; הַמַּטָּרָה וְהַיַּעַד קְרוֹבִים מִתָּמִיד. הַגְּאֻלָּה הֵן נִמְצֵאת כְּבָר מֵעֵבֶר לַפִּנָּה, וְהַגְּאֻלָּה - הִיא כַּמּוּבָן הַיַּעַד; אָז יִתְקַיֵּם "וְרָאוּ כָל בָּשָׂר" - הַבָּשָׂר הַגַּשְׁמִי - "כִּי פִּי ה' דִּבֵּר" - אֶת הָאוֹר הָאֱלֹקִי. מַה שֶּׁהִתְחִיל בְּהַר סִינַי עוֹמֵד לְהִסְתַּיֵּם! הִגִּיעַ הַזְּמַן, לֹא?

(מְעֻבָּד עַל פִּי לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת חֵלֶק ג' ע' 887 וְעוֹד)