חוֹל וּשְׁמָמָה, מְעַט קוֹצִים, בָּאֹפֶק הָרָחוֹק עֵץ כָּרוּת. לֹא נָעִים בִּכְלָל. רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו צוֹעֲדִים בְּשֶׁטַח הַר הַבַּיִת, בַּמָּקוֹם בּוֹ עַד לִפְנֵי זְמַן כָּל כָּךְ קָצָר עָמַד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הָדוּר וּמְפֹאָר עַל מְכוֹנוֹ. אֵיךְ אֶפְשָׁר לְתָאֵר אֶת גֹּדֶל הַכְּאֵב? אֵין יוֹתֵר מַתְאִים מִן הַדְּמָעוֹת הַגְּדוֹלוֹת, הַשְּׁקוּפוֹת, הַזּוֹלְגוֹת כָּעֵת עַל לְחָיֵיהֶם הַקְּמוּטוֹת שֶׁל הַתַּנָּאִים. 

וְרַבִּי עֲקִיבָא? צוֹחֵק!

תַּגִּידוּ אַתֶּם, מַה כָּל כָּךְ מַצְחִיק בַּחֻרְבָּן הַנּוֹרָא הַנִּגְלֶה לְעֵינֵיהֶם שֶׁל הַחֲכָמִים?! שׁוּעָל! שׁוּעָל הֵם רוֹאִים מוּל עֵינֵיהֶם! וְהַשּׁוּעָל, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, מְהַלֵּךְ לוֹ בַּמָּקוֹם הַמְּקֻדָּשׁ בְּיוֹתֵר! בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הָאַחֲרוֹן עוֹד עָמַד שָׁם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ בְּסִילוּדִין!

וְרַבִּי עֲקִיבָא? צוֹחֵק!

מָה אַתֶּם לֹא מְבִינִים? הוּא מַסְבִּיר סוֹף סוֹף לַחֲבֵרָיו. אִם נְבוּאַת הַחֻרְבָּן הִתְקַיְּמָה בְּמִלּוּאָהּ, אִם כּוֹס הַתַּרְעֵלָה נִשְׁתְּתָה עַד תֻּמָּהּ, אִם אֲפִלּוּ שׁוּעָל יוֹצֵא מִבֵּית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים - הֲרֵי בָּרוּר לְמַעְלָה מִכָּל סָפֵק, שֶׁגַּם נְבוּאוֹת הַגְּאֻלָּה תִּתְקַיֵּמְנָה.

נְבוּאוֹת טוֹבוֹת הֲרֵי חַיָּבוֹת לְהִתְגַּשֵּׁם!

וְגַם אָנוּ נֹאמַר כֵּן.

כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים כַּמָּה הָרַבִּי זָעַק וְהִתְרִיעַ עַל עִנְיַן שְׁלֵמוּת הָאָרֶץ. אִם יְוַתְּרוּ עַל פִּסַּת אֲדָמָה בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, חָזַר וְאָמַר הָרַבִּי, אֲפִלּוּ אִם רַק יְדַבְּרוּ עַל וִתּוּרִים, יִגְרֹם הַדָּבָר לְהֶרֶג וּפִגּוּעִים מִצִּדָּם שֶׁל הָעֲרָבִים.

נְבוּאָה זוֹ שֶׁל הָרַבִּי, כַּמָּה שֶׁקָּשֶׁה הָיָה אָז לְהַאֲמִין, מִתְקַיֶּמֶת לְצַעֲרֵנוּ בְּמִלּוּאָהּ. אֲבָל אִם נְבוּאוֹת הַפֻּרְעָנוּת מִתְגַּשְּׁמוֹת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁנְּבוּאַת הַגְּאֻלָּה תִּתְגַּשֵּׁם!

אַתֶּם תִּרְאוּ, זֶה יִקְרֶה! תֵּכֶף וּמִיָּד מַמָּשׁ!