"שְׁלוֹמִי, תּוּכַל בְּבַקָּשָׁה לְפַנּוֹת אֶת שַׂקִּית הָאַשְׁפָּה?" שָׁאֲלָה אִמָּא בַּעֲיֵפוּת-מָה. "הִיא עוֹלָה עַל גְּדוֹתֶיהָ..."

"כֵּן, בְּוַדַּאי." עָנָה שְׁלוֹמִי וְלֹא הֵרִים אֶת עֵינָיו מֵהַסֵּפֶר. "רַק אֲסַיֵּם אֶת הַפֶּרֶק..."

זֶה מַה שֶּׁמְּעַיֵּף אֶת אִמָּא. יֶלֶד טוֹב הוּא שְׁלוֹמִי. מִשְׁתַּדֵּל לַעֲזֹר וּלְצַיֵּת לְבַקָּשׁוֹת הוֹרָיו. תָּמִיד תִּהְיֶינָה שְׁגוּרוֹת בְּפִיו הַמִּלִּים: 'כֵּן', 'בֶּטַח', 'בְּוַדַּאי', 'מַה הַשְּׁאֵלָה'. הַבְּעָיָה הִיא שֶׁלַּמִּלִּים הַיָּפוֹת, נִצְמָדוֹת חֲבֵרוֹת טוֹבוֹת שֶׁהוֹפְכוֹת אֶת כָּל הָעִנְיָן לִמְסֻרְבָּל. לַחֲבֵרוֹת הַטּוֹבוֹת קוֹרְאִים: 'עוֹד רֶגַע', 'רַק אֲסַיֵּם אֶת הַפֶּרֶק', 'הִנֵּה כְּבָר', וְ'תֵכֶף כְּשֶׁאֶתְפַּנֶּה'...

"הֵי שְׁלוֹמִי, בּוֹא תִּרְאֶה מַשֶּׁהוּ!" צִיְּצָה שִׁירָה, אֲחוֹתוֹ הַקְּטַנָּה, "כֵּן, כְּבָר." נוֹרוּ הַמִּלִּים אוֹטוֹמָטִית מִפִּיו שֶׁל שְׁלוֹמִי. "לֹא כְּבָר," הִתְעַקְּשָׁה הַקְּטַנָּה. "אַתָּה חַיָּב לָבוֹא עַכְשָׁו."

בְּחֹסֶר רָצוֹן בּוֹלֵט נִתֵּק שְׁלוֹמִי אֶת עַצְמוֹ מֵהַסֵּפֶר הַמְּרַתֵּק, וְנִגַּשׁ לִרְאוֹת מַהוּ הָעִנְיָן הַדָּחוּף שֶׁעוֹרֵר אֶת סַקְרָנוּתָהּ שֶׁל שִׁירָה.
לְמַטָּה בָּעֵמֶק, פִּזְּרוּ אֲנָשִׁים גַּרְעִינִים בָּאֲדָמָה. שְׁנִיּוֹת מִסְפָּר עָבְרוּ, וְהַגַּרְעִינִים צָמְחוּ בִּן-רֶגַע לַעֲצֵי עֲנָק, מְלֵאִים בְּפֵרוֹת עֲצוּמִים וַעֲסִיסִיִּים. "מַה קּוֹרֶה כָּאן?" תָּמַהּ שְׁלוֹמִי. "לְאֵיזֶה כּוֹכָב הִגַּעְנוּ?"

"אֵיךְ הָעֵצִים גְּדֵלִים כָּל כָּךְ מַהֵר?" תָּמַהּ שְׁלוֹמִי? "אֶצְלֵנוּ, זֶה לוֹקֵחַ שָׁנִים..."

שִׁירָה, שֶׁכְּאִלּוּ חָכְמָה עֲמֻקָּה נִזְרְקָה בָּהּ, יָדְעָה אֶת הַתְּשׁוּבָה:

"בָּעוֹלָם הַקּוֹדֵם בּוֹ חָיִינוּ," הִסְבִּירָה בְּמֶתֶק, "לָעֵצִים לָקַח זְמַן לִצְמֹחַ. אַתָּה יוֹדֵעַ לָמָּה? לָקַח לָהֶם זְמַן לְעַכֵּל אֶת הַפְּקֻדָּה הָאֱלֹקִית שֶׁמְּחַיָּה אוֹתָם וּמְצַוָּה עֲלֵיהֶם לִגְדֹּל. מַמָּשׁ כְּמוֹ מַחְשְׁבִים עַתִּיקִים שֶׁהָיִיתָ נוֹתֵן לָהֶם פְּקֻדָּה בַּבֹּקֶר וְרַק בַּלַּיְלָה הֵם הָיוּ מְבַצְּעִים אוֹתָהּ. הַיּוֹם, בִּשְׁנִיָּה אַחַת, יוֹדֵעַ הַמַּחְשֵׁב לְבַצֵּעַ אֵינְסְפוֹר פְּעֻלּוֹת מְסֻבָּכוֹת פִּי אֶלֶף מֵאוֹתָהּ פְּקֻדָּה פְּשׁוּטָה...

"עַכְשָׁו, אֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הָעוֹלָם בַּמַּצָּב הֲכִי נוֹרְמָלִי שֶׁלּוֹ. הַגַּשְׁמִיּוּת וְהָרוּחָנִיּוּת מְשַׁדְּרִים עַל אוֹתוֹ גַּל. אֵין הַפְרָעוֹת בַּתִּקְשֹׁרֶת. הַמֶּסֶר הָרוּחָנִי מְשֻׁדָּר מִלְּמַעְלָה, וְהַגַּרְעִין הַגַּשְׁמִי קוֹלֵט אוֹתוֹ מִיָּדִית, לְלֹא עִכּוּב, וְגָדֵל בְּרֶגַע אֶחָד..."

שְׁלוֹמִי וַאֲחוֹתוֹ זָכוּ לִנְחֹת עַל כּוֹכָב קָסוּם, וּלְהָצִיץ לִזְמַן קָצָר בַּפֶּלֶא הַמִּתְרַחֵשׁ בּוֹ. תֵּכֶף נִהְיֶה שָׁם כֻּלָּנוּ. בְּרֶגַע אֶחָד נִפְקַח עֵינַיִם וּנְגַלֶּה שֶׁהַגְּאֻלָּה בָּאָה. וְאָז, כָּל הָעִכּוּבִים הַמַּרְגִּיזִים יֵצְאוּ לָנוּ לְגַמְרֵי מֵהַחַיִּים, וִיפַנּוּ אֶת מְקוֹמָם לַזְּרִיזוּת הַחֲבִיבָה.

(מְעֻבָּד ע"פ לקו"ש חל"ז ע' 79)