אחת המצוות המופיעות בפרשת-השבוע היא לשבות מעבודת האדמה בשנת השביעית (שנת שמיטה): "שש שנים תזרע שדך... ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ".
 
במסכת סנהדרין נאמר: "כשם ששביעית משמטת שנה אחת לשבע שנים, כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלפים שנה, שנאמר 'ונשגב השם לבדו ביום ההוא' (ישעיה ב, יא)". כלומר, כשם שהאדמה מושבתת למשך שנה לאחר שש שנות עבודה, כך לאחר ששת-אלפים שנות קיום של העולם יהיו אלף שנים של מין השבתה של היקום.
 
במה תתבטא ההשבתה? – קיום מצוות משול לפעולת זריעה, וכמו שנאמר בהושע (ח, ב): "זרעו לכם לצדקה". כך אנו אומרים בתפילת שחרית: "זורע צדקות" (הצדקה היא סמל לכל המצוות, כפי שמוסבר בהרחבה בתורת החסידות).
 
כשם שבזריעה גשמית, גרעין נטול חיות, חסר טעם וריח ובעל מראה לא מלבב במיוחד – מצמיח פירות עסיסיים וטעימים – כך גם בזריעה רוחנית, מעשה מצווה שנראה לא יותר מפעולה גשמית, חסרת 'טעם' ו'צבע' – מצמיח תענוג אלוקי נפלא שיתגלה לעתיד לבוא.
 
וזו אפוא המשמעות של ההשבתה באלף השביעי: בימים ההם תשתנה לחלוטין המשמעות של המצוות, וקיומן לא ייחשב לזריעה. וכדברי חז"ל: "מצוות בטלות לעתיד לבוא". אמנם נמשיך לקיים בפועל את המצוות (כי קיום המצוות לא יתבטל לעולם) – אך הקיום יהיה ברמה אחרת לחלוטין, שלגמרי אינה דומה לעבודת הזריעה. זו תהיה פעולה אינסטינקטיבית (כמו פעולת הנשימה, למשל), שאין צורך לצוות עליה.
 
הגמרא מוסיפה ומתארת כי ב"אותן שנים שעתיד הקדוש-ברוך-הוא לחדש בהם את עולמו, צדיקים מה הם עושים? – הקדוש-ברוך-הוא עושה להם כנפיים כנשרים ושטים על פני המים". כלומר: הם יהיו במדרגה כה גבוהה, עד כי ישוטטו כביכול בקלות מעל לכל מכמני חכמת התורה. כמו הנשר שהוא בעל הכנף היחיד שנושא את בניו מעל עצמו – כך הקדוש-ברוך-הוא יישא וירומם את בני-ישראל מעל לחכמת התורה, שהינה חכמתו של הקדוש-ברוך-הוא בעצמו.
 
מקורות: תלמוד בבלי סנהדרין צז, א. צב, ב. נדה סא, ב. תורה אור שמות נג, ג. אלשיך, בראשית א, ב. ספר המאמרים תרע"ח עמוד שג. קונטרס "הלכות של תורה שבעל-פה" תשנ"ב.