ריבית האסורה
* הגדרה: המלווה כסף לחבירו ובתמורה לכך הלווה משלם או נותן לו משהו - זה נקרא ריבית האסורה, כי התורה ציוותה להלוות את כספנו ורכושנו ליהודי אחר בחינם, ככתוב "אם כסף תלווה את עמי גו'", ולא לשם קבלת שכר ותמורה.
* סוגי הלוואות: איסור ריבית הוא בכל סוגי ההלוואות - בין בהלוואת כסף ובין בהלוואת רכוש השווה כסף, בין בהלוואות שיש עליהם שטר וחוזה ובין בהלוואות שאין עליהם שטר.
* סוגי ריבית: כל ריבית מכל סוג שהוא אסורה, בין שהלווה נותן למלווה כסף ובין שהוא נותן לו שווה-כסף, בין אם עשיית הטובה עולה ללווה כסף ובין אם היא לא עולה לו כסף (ש"שאין לו הימנה חסרון כיס") - כיוון שהלווה נותן משהו למלווה בגין ההלוואה, זה נקרא ריבית וזה אסור מדין התורה.
* מחילה ומתנה: אפילו אם הלווה מוחל והוא נותן את הריבית במתנה גמורה, בכל זאת הדבר אסור [כי "התורה לא מחלה ואסרה מחילה ומתנה זו"].
* בכל זמן: אסור לקבוע ולשלם ריבית בכל זמן - גם בשעת ההלוואה, גם בשעת מועד הפרעון, או גם בשעה שהלווה מבקש מהמלווה שידחה לו את מועד הפרעון.
* לפני ההלוואה: האיסור לתת מתנה הוא גם לפני ביצוע ההלוואה (לתת מתנה כדי שאחר-כך הוא ילווה לו) וגם לאחר שכבר הלווה לו ואפילו לאחר שכבר פרע והחזיר את ההלוואה, כל דבר שהלווה עושה למלווה בגין ההלוואה - זה אסור [אולם האיסור לתת מתנה לפני מתן ההלוואה ולאחר סילוקה הוא רק מדברי סופרים, ולכן אם עבר ונתן מתנה באותם זמנים, אין צורך להחזירה (אפילו לצאת ידי שמים), כיוון שאינה ריבית האסורה מהתורה].
* לכל הלווים: איסור הריבית הוא לכל בני ישראל, לא רק אם הלווה הוא עני שמצבו הכלכלי דחוק, אלא גם בלווה עשיר שיש לו ממון ורכוש רב.
* כל השותפים: איסור הריבית אינו רק ללווה ולמלווה אלא גם לשותפים למעשה ההלוואה - העדים, הסופר הכותב את שטר ההלוואה, כולם עוברים על חטא של ריבית, שהם שותפים למעשה אסור. גם שאר המסייעים למעשה עוברים בחטא, הערב, המתווך, עורך-הדין וכו'.
* שליח: אסור לתת ריבית בכל דרך שהיא, גם העברת הריבית היא דרך שליח גדול או קטן, או בדואר, או בכל דרך אחרת.
* לאדם אחר: איסור ריבית אינו רק בנתינתו למלווה עצמו, אלא גם לאדם אחר שהמלווה מבקש מהלווה שיתן לו ואפילו לצדקה, למשל אסור להלוות כסף בתנאי שהלווה יתן את כספי הריבית לצדקה [שכיון שנתינת הכסף היא במצוות ושליחות המלווה, הרי זה כנתינה למלווה וזה ריבית גמורה].
* הלוואה תמורת הלוואה: אסור להלוות כדי שבתמורה לכך הלווה ילווה לו משהו (שגם זה נחשב ריבית, שהרי זה נטילת שכר בתמורה להלוואה). ובכל זאת אם לאחר החזרת ההלוואה הלווה מצד עצמו רוצה לשוב ולהלוות למלווה, בלי שהוא חייב בכך - זה מותר, וצריך להקפיד שתהיה השוואה בין ההלוואות, בערך דומה של חפצים ולמשך זמן דומה, אחרת יש ספק ריבית בדבר.
* תחנונים ולא חנופה: בבוא הלווה לבקש מהמלווה שידחה את מועד פרעון ההלוואה, מותר לו להתחנן בפניו ולהסביר לו את מצבו הדחוק וגודל נחיצותו להלוואה, אבל אסור לו להחניף, לשבח ולקלס את אישיות המלווה, שזה נכלל באיסור ריבית!
סיבת האיסור
* לא מועילה הסכמה: למרות שמדובר בכספו ורכושו של האדם, שבנוגע לשאר איסורי התורה מותר לו לעשות בו ככל אשר יחפוץ, לדוגמא אדם רשאי להתיר לאחרים להזיק או לגוזלו את רכושו, כי הוא הבעלים החוקיים של הרכוש; הרי בנוגע לריבית לא מועילה הסכמתו של הלווה לתת ריבית למלווה וזה מעשה אסור.
* אמונה באלוקי העולם: יסוד מצוות ריבית היא אמונה מלאה ומוחלטת בבורא, שהכל נברא על-ידו ושייך לו, וגם הכסף והרכוש שהאדם עמל והזיע כדי להשיגו, הרי הבעלים האמיתיים שלו זה ה', אלא שהוא 'הפקיד אותו ביד האדם' כדי שיחיה ויתפרנס בעולם, אך ה' נשאר הבעלים האמיתיים של הכסף, והוא מצווה להלוות את כספו הנמצא בידינו בחינם.
* חומרת האיסור: מאוד מאוד צריך ליזהר מריבית שזה איסור חמור מאוד, שיש בו ששה איסורי תורה, והמלווה בריבית נחשב כאילו כפר באלוקי ישראל! ועונשו גדול משמים שלא יקום בתחיית המתים! ונכסיו יתמוטטו ויתכלו. אמר ה': אם אינך שומע בקולי ואתה מלווה בריבית ליהודי, אקח ממך הן את הריבית שהרווחת והן את הקרן שהלוות.
* ריבית נשך: לא רק המלווה נענש בגין נטילת הריבית, אלא גם הלווה נענש בגין הנתינה, התורה קוראת לריבית בשם "ריבית נשך", כי כשם שארס נשיכת הנחש מתפשט בגוף עד שהוא ממית את הנשוך, כך ההרגל ללוות בריבית בסופו של דבר עלול להרוס ולהמית מבחינה כלכלית את המלווה ולווה בריבית.
הלוואת כספים
* ללוות ולהחזיר במטבע מדינה: מותר ללוות במטבע מקומי שבכל מדינה ומדינה ולהחזיר באותו מטבע ואין בזה חשש ריבית, אפילו אם יהיה פיחות או ייסוּף בשווי המטבע [כי לא גזרו חז"ל בדבר, משום ש"אין יוקר וזול במטבע"].
* ללוות במטבע מדינה ולהחזיר בזר: מותר ללוות במטבע המדינה ולהחזיר במטבע זר, לפי שווי המטבע ביום הפירעון. אבל הלוואה במטבע המדינה והחזרה במטבע זר לפי שוויו במועד ההלוואה, מותרת רק אם בעת ההלוואה היה ללווה את כל סכום המטבע הזר שהוא עומד להחזיר. חובה לקבוע בעת ההלוואה באלו תנאים יתבצע ההחזר, לפי שווי המטבע בעת ההלוואה או בעת הפירעון.
* ללוות ולהחזיר בזר: מותר להלוות במטבע זר ולהחזיר באותו מטבע זר, בתנאי שיש ללווה, לפני ההלוואה, לפחות מטבע זר אחד מסוג המטבעות שהוא לווה.
* ללוות בזר ולהחזיר במדינה: מותר ללוות במטבע זר ולהחזיר במטבע המדינה - הן לפי שווי המטבע הזר ביום הפירעון (בתנאי שיש ללווה לפחות מטבע זר אחד כנ"ל) והן לפי שוויו ביום ההלוואה (אפילו אין לא היה ללווה מטבע זר אחד) - אך יש לקבוע בעת ההלוואה באלו תנאים יתבצע ההחזר, לפי שוויו בעת ההלוואה או בעת הפירעון.
* דולר בארץ ישראל: לענין דולר בארץ ישראל נחלקו הפוסקים ורוב הפוסקים סוברים שמפני חשיבותו ורוב שימושו בעיסקאות שונות, דינו כמטבע המדינה ומותר להלוות ולהחזיר בו, גם אין ללווה אפילו מטבע אחד לפני ההלוואה. כמו כן לדעתם מותר ללוות בש"ח ולהחזיר בדולר לפי שערו בעת ההלוואה או הפירעון, גם אם אין ללוה דולרים.
* הצמדה למדד: אסור לקבוע שהחזר ההלוואה יהיה צמוד למדד [כי אין יוקר וזול במטבע, וזה נחשב ריבית], אלא אם עשו היתר עיסקא.
* עצה למלווה: מדברים האמורים עולה עיצה למלווה איך יוכל לשמור על ערך כספי הלוואתו, כשיש סיכון לפיחות בשווי הכסף: שיקבעו מראש, במועד ההלוואה, שההחזר יהיה במטבע שיש בו פחות סיכון לפיחות, לפי שווי אותו מטבע ביום ההלוואה, כמו כן ניתן לקבוע שההחזר יהיה ברכוש, שווה-כסף שאין בו חשש פיחות, וגם זה לפי שוויו ביום ההלוואה (ההיתר קיים רק אם בעת ההלוואה יש ללווה את מלוא סכום המטבע או את מלוא הרכוש המיועד להחזרה).
* שינוי הפירעון: גם כשבעת ההלוואה נקבע שהפירעון יהיה בדבר מסוים - במטבע המדינה, או במטבע זר או ברכוש - מותר לשנות את החלטה ולהחזיר בדבר אחר, לפי שוויו של הדבר במועד הפירעון ולא במועד ההלוואה [כגון אם התחייב להחזיר מאה ₪ יכול להחזיר בדולר לפי שוויו ביום הפירעון]. אבל אם התנו מראש שאם לא יתן כסף ישלם שווה-כסף מסויים - מותר לחשבו לפי שוויו במועד ההלוואה, אם אותו רכוש היה ללווה בעת ההלוואה, כנ"ל.
הלוואת מוצרים
* הלוואת מוצרים: בהלוואת מוצרים עלולה להיות ריבית, כי יתכן שבין מועד ההלוואה לפירעונה המוצר יתייקר וכך יחזירו מוצר שמחירו גבוה ממחירו בעת ההלוואה - וכמה פרטים בדבר:
* שווי המוצר: אם קובעים שההלוואה היא לפי השווי הכספי של המוצר ביום ההלוואה - אין בעית ריבית, כי מחזירים את שווי ההלוואה ממש בלי שום תוספת.
* החזרת אותו מוצר: אם מחזירים את אותו סוג מוצר שלוו, מבלי להתחשב במחירו ביום ההלוואה והפירעון, הדבר מותר רק באם ללוה עצמו היה לפחות מעט מאותו מוצר (כגון אם לווה סוכר ומחזיר סוכר, צריך שיהיה ללווה עצמו מעט סוכר לפני ההלוואה), או אם יש למוצר מחיר קצוב וברור בשוק - ואם לא, אסור להלוות מוצר תמורת מוצר, אלא יש להמיר את ההלוואה לשווי המוצר, לחשב את מחיר המוצר ביום ההלוואה ואת מחירו ביום הפירעון ולתת בדיוק לפי שווי מחיר ההלוואה.
* החזרת מוצר אחר: כשמלווים מוצר אחד ומחזירים מוצר אחר (לא בתורת משא ומתן אלא בתורת הלוואה) - אסור בשום אופן להחשיב את ערך המוצר שמחזירים ביום ההלוואה, חובה לחשב את מחיר המצור שהלווה ביום ההלוואה ולחשב את ההחזרה לפי ערך המוצר שמחזירים ביום הפירעון.
* מוצר ביתי: הלווה מוצר קטן, כמו ביצה, ככר לחם, מעט פירות וכדומה, מותר לו להחזיר את אותו מוצר ממש, אפילו אם בינתיים התייקר מחירו ואין בזה חשש ריבית, כי על "דבר מועט, אין דרך בני אדם להקפיד על יוקרו וזולו".
* ריבית הפוכה: חשוב להבהיר שריבית היא שהלווה משלם למלווה בעבור ההלוואה, אבל נתינה של המלווה ללווה אינה ריבית, כפשוט, לכן מותר למלווה לבקש מהלווה שיקדים את מועד הפירעון שהם קבעו מראש ובתמורה לכך למחול לו על מקצת חובו.
הוצאות הלוואה
* הוצאות לסידור הלוואה: הוצאות הנדרשות לשם סידור ההלוואה - כתיבת שטר, עורך-דין, ביטוח, עמלה בבנק, קניית צ'ק בנקאי, הוצאות משרד וכו' - מוטלות על הלווה.
* הוצאות לפירעון: גם הוצאות הנדרשות לשם סידור הפירעון, ולשם גביית הפירעון - עורך-דין, עמלה בבנק, הוצאות משרד וכו' - מוטלות על הלווה.
* עמלה למשלמים בתשלומים: מותר למלווה או לסוחר לגבות עמלה קבועה למשלם בכמה צקי'ם, בשל עלויות עמלת-בנק וטירחה בהפקדת כל צ'ק במועד אחד, אבל גובה העמלה צריך להיות זהה בצ'ק של סכום גבוה ונמוך, שהרי הטירחה והעמלה בהפקדתה זהה בצ'ק עם סכום גבוה לצ'ק בסכום נמוך.
* הוצאות מעיכוב הפירעון: יש מתירים לגבות מהלווה הוצאות שנגרמו למלווה כתוצאה מעיכוב הפירעון, כמו אם הוא שילם ריבית בבנק עקב עיכוב הפירעון (ריבית המותרת בהיתר עיסקא) - יש מתירים לגבותה מהלווה, אבל כדאי להחמיר ולהימנע מהדבר, כי יש בזה חשש איסור ריבית.
מתנה וטובת הנאה
* מתנה למלווה: איסור ריבית אינו רק אם הלווה התחייב לתת למלווה ריבית כתמורה להלוואה, אלא גם אם הוא לא התחייב, אלא שמרצונו החופשי הוא החליט להעניק למלווה מתנה או לעשות לו איזה טובה - הרי זה ריבית.
* מתנות שונות: לא רק טובה ומתנה גשמית אסורה אלא גם טובה נפשית ואפילו קלה ופעוטה, כמו לומר למלווה שלום ולחייך לקראתו, לברכו, לשבחו ולפארו - דבר שלא היה נוהג לעשותו לפני ההלוואה - אסור. כמו-כן אסור ללווה לקנות למלווה דברי מצווה בבית-כנסת, כשלא היה נוהג לקנות לו לפני שהלווהו.
* מתנה קטנה: האיסור לתת מתנה למלווה הוא רק במתנה הנראית כריבית, אבל מותר לתת מתנה מועטת שהם רגילים לשלוח זה לזה (כגון משלוח פריטי מזון ממאפה בית, או הזמנה לסעודה, או לשמחה וכדומה) בשל יחסי חברות וידידות קודמים שיש ביניהם. ואפילו מתנה גדולה מותר לתת אם יש ביניהם קשרי אהבה וידידות עמוקים וכבר חלף זמן רב מסילוק ההלוואה ("מופלג הרבה אחר הפירעון"). וכמובן שאסור לומר שהמתנה ניתנת בעבור ההלוואה ואם חושב כך בלבו, אפילו שאינו אומר בפיו - יש אומרים שאסור.
* טובות בחינם: כל פעולה שהלוה עושה למלווה ובדרך-כלל מקובל לגבות עבורה כסף - אסור לו לעשות בחינם, כי זה כתשלום ריבית עבור ההלוואה. לדוגמא: אסור ללוה ללמד בחינם את בנו של המלווה, אלא אם כן מקובל ביניהם, גם לפני ההלוואה, לעשות זאת בחינם.
* לשלם עבור הטובה: אדם ירא שמים שהלווה כסף לחבירו, ישלם עבור כל טובת הנאה שהלווה עושה לו, אפילו בעבור טובות הנאה שבדרך-כלל מקובל בין בני-אדם לעשותם בחינם (כדי שלא יכנס אפילו לאיסור "אבק ריבית")
* "עבד לוה לאיש מלווה": אסור למלווה לנצל את הלווה ולהינות מרכושו בחינם, בלי ידיעת הלווה או בידיעתו, כי זה נראה כהנאה המושגת מכח ההלוואה, שרק בשל כך הוא סמוך ובטוח שהלווה לא יהיה מסוגל להתנגד למעשהו בשעה שהוא בעל חובו, לכן הוא מנצל את רכושו - וזה ריבית. אבל אם תמיד דרכם להנות זה מזה, גם לפני ההלוואה - מותר.
* אזהרה: הלווה צריך להזהר מאוד שלא לחפש היתרים כדי לעשות טובות הנאה למלווה, כי כך דרכו של היצר-הרע תחילה הוא מפתה את האדם לדברים שיש בהם ספק איסור ולא ברורה חומרת איסורן, כמו הנאות פעוטות שאפשר למצוא להן היתר הלכתי דחוק, ואט אט הוא מפתהו למעשים יותר אסורים ואינו מפסיק עד שהלה נלכד ברשתו לחלוטין ועובר על חטאים ואיסורים ברורים, כמו איסור ריבית מוחלט.
ריבית מצד שלישי
* ריבית מצד שלישי: מותר לאדם שלישי, שאינו הלווה, לתת למלווה כסף או דבר אחר, כהוקרה על שנתן הלוואה ללווה, ואפילו מותר שהלווה יבקש מאותו אדם שלישי וימנהו שליח שיעניק מענק למלווה וזאת בתנאי שהמענק אינו מכספו ורכושו של הלווה, אלא מכספו של האדם השלישי עצמו [ואין זה ריבית, כי ריבית זה רק כסף שהלווה נותן למלווה ולא כסף שהמלווה מקבל מאדם זר להלוואה].
* קרוב משפחה: אם האדם השלישי הוא אביו של הלווה ובנו סמוך על שולחנו - אסור לו לתת ריבית למלווה [שהרי גם האב נחשב במדת-מה ללווה, כי הוא נהנה מכך שהסמוך על שולחנו קיבל הלוואה].
ריבית לשתדלן וערב
* שכר טירחה: איסור ריבית הוא רק לתת דבר למלווה, אבל לשתדלן שטרח כדי להשיג ההלוואה, או לערב - מותר לתת מענק, או שכר בעד הערבות או העמל.
עניני ריבית בעסקים
* הצגת הבעיה: בעית ריבית קימת לא רק בהלוואה אלא גם בעולם העסקים, האם הוזלת מחיר בשל הקדמת התשלום, או להיפך ייקורו בשל דחיית התשלום או פריסתו לכמה תשלומים - מותרת או אסורה? האם מותר לתת תוספת או בונוס בגין תשלום מוקדם? - הנה דעת ההלכה:
* דרך הסוחרים: הנחה או קבלת תוספת או בונוס ("מעט יותר ממה שחייב לו") בעד תשלום מיידי אינה ריבית, כי זה דרך הסוחרים בניהול משא-ומתן להוזיל מחיר או להעניק בונוס, אבל אם המוכר אומר בפירוש שזה נעשה בגלל שהתשלום היה מיידי ולא מאוחר - זה ריבית האסורה. כמו כן אם הבונוס או התוספת הניתנת בגלל התשלום המיידי הוא גדול ומשמעותי - ניכר שזה ריבית וזה אסור.
* בעל מלאכה: בעל מלאכה הגובה מחיר קבוע לעבודה או מוצר - אסור לו להוזיל את המחיר בעבור הקדמת התשלום (לפני קבלת המוצר או לפני סיום העבודה) - מדין ריבית.
* ריבית בעבודה: שני אנשים שסיכמו ביניהם שכל אחד יעזור לשני בעבודתו, שעה כנגד שעה, או יום כנגד יום וכדומה - עליהם להקפיד שהעבודות יהיו זהות ולא שאחד יעבוד יותר מהשני, שזה נחשב ריבית [שהוא עזר בעבודה קלה ובתמורה השני החזיר לו עבודה קשה].
* הלוואה תמורת הלוואה: כאמור רק לענין מלאכה מותר לעבוד עם חבירו ובתמורה לכך "לשלם" לו שגם הוא יעבוד עמו, אבל לענין הלואת כסף או רכוש, אסור להלוות משהו כדי שבתמורה לכך השני ילווה לו (במלאכה הדבר מותר כי זה תשלום הוא בעבור עבודה ולא בעבור הלוואה).
* כשהמלווה אומן: אם המלווה הוא אומן בעל-מלאכה אסור ללווה להזמינו לעבוד אצלו, כי הבחירה בו היא כאילו ריבית על ההלוואה, אבל אם גם לפני ההלוואה הוא היה מזמין את אותו אדם לעשות לו מלאכות - הדבר מותר.
* כשהלווה אומן: אם הלווה הוא בעל מלאכה, כמובן שמותר למלווה להזמין אצלו שיעשה לו איזה עבודה, אבל הלווה צריך להזהר מלעשות הנחה למלווה - שזה נחשב לריבית וגמול בעד ההלוואה שהלווהו.
עניני ריבית בקניית מוצרים
* הצגת הבעיה: בעייה של ריבית יכולה להיות גם בקניית מוצר או בתשלום לבעל מלאכה, שאסור לגבות מחיר יותר גבוה כיוון שמשלמים מאוחר, כי הקונה או מזמין העבודה נחשב בעל חוב, ממילא תשלום יותר גבוה בגלל שמשלמים במועד מאוחר - זה ריבית ממש.
* שתי אפשרויות תשלום: אסור למכור מוצר במחיר משתנה, דהיינו שהמוכר יציע לקונה שתי אפשרויות תשלום: או מחיר מוזל למשלם מיד, או מחיר גבוה אם למלשם באיחור או בתשלומים.
* לא להציע לקונה: האיסור הוא רק כשהמוכר מציע בפירוש את שתי האפשרויות, אבל כשהוא מציע רק אפשרות אחת - או מחיר זול והוא דורש תשלום מיידי, או מחיר גבוה והוא מאפשר תשלום דחוי - הדבר מותר.
* כשהמוצר ניתן אחר-כך: ההיתר של המוכר לקבוע מחיר זול ולדרוש תשלום מיידי, קיים רק אם המוכר נותן את המוצר לקונה מיד, אבל אם המוצר ינתן לו במועד יותר מאוחר - הדבר אסור והוא חייב לדרוש מחיר מלא [כי בקבלת הכסף נעשה המוכר כלווה מהקונה עד שיתן לו את המוצר, והיות שמחיר המוצר גבוה ממה ששילם, הרי ההוזלה חשובה כנתינת ריבית עבור ההלוואה];
האיסור הנ"ל קיים רק אם בזמן התשלום לא היה למוכר את המוצר, אבל אם הוא היה ברשותו - אלא שמפני סיבות הקונה לוקח את המוצר רק לאחר זמן - הדבר מותר [כי כבר בעת נתינת המעות החפץ נקנה לקונה ואין כאן שום הלוואה וחשש ריבית].
* חלפן כספים: האמור לעיל זה רק בכסף או מוצרים תמורת מוצרים, אבל מכירת כסף עבור כסף (כגון חלפן כספים המחליף שקל מול דולר) מותר רק את התמורה ניתנת מיד ואם התמורה ניתנת לאחר שעה קלה - אסור (כי זה נראה כהלוואה ויש בזה חשש ריבית, באם התייקרו המטבעות).
* כשיש מחיר קבוע: מוצר שיש לו מחיר קבוע ("זמן רב ואינו משתנה"), אסור להוסיף על מחירו בגלל שהקונה משלם במועד מאוחר יותר (אפילו שהמוכר אינו אומר בפירוש שהמחיר גבוה בשל התשלום המאוחר, כי המחיר הקבוע ידוע לכל והוספת המחיר ניכרת שהיא בשל התשלום המאוחר); אבל מוצר שאין לו מחיר קבוע יכולים למוכרו במחיר יותר גבוה למי שמשלם במועד יותר מאוחר [וכנ"ל בלי להציע לקונה שתי אפשרויות תשלום, מוזל במזומן וגבוה באיחור].
* קניית קרקע: מדובר בקניית רכוש מטלטלים, אבל בתים או קרקעות מותר למוכר לדרוש מחיר יותר גבוה כשהקונה משלם במועד מאוחר, אפילו אם יש להם מחיר קבוע (וזאת בתנאי שהמוכר לא יציע שתי אפשרויות, או בהנחה למשלם מיד או במחיר גבוה למשלם בהקפה, אלא רק מחיר אחד).
[בשני המקרים האמורים (שיש למוכר את המוצר ביום התשלום, או שיש למוצר מחיר קבוע) - אם הקונה משלם בשווה-כסף (ולא בכסף) יש לחשב את ערכו לפי שוויו ביום שהמוכר מקבל את השווה-כסף ולא לפי ערכו ביום שהמוכר נותן את התמורה - החפץ הנקנה - לקונה].
* תשלום במועד מאוחר: כשקונים[ מוצר ומשלמים במועד מאוחר יותר לפי מחיר המוצר ביום הקניה ולא ביום התשלום - אין בדבר שום בעיה של ריבית; אבל כשקונים מוצר ומשלמים לפי מחירו ביום התשלום - זה מותר לכתחילה רק אם יש סיכוי שווה שהמחיר יתייקר או יוּזל, אבל אם הסיכוי שמחירו יתייקר יותר גבוה (כגון פרי שבעת עונתו הוא זול, ולאחר עונתו הוא מתייקר) יש אומרים שהדבר אסור.
* המוצר יינתן בעתיד: אבל אם רק חוזה המכירה נעשה עכשיו (הסכם שהוא הקונה) אבל קבלת המוצר תהיה בעתיד, אם קובעים שהתשלום יהיה לפי מחיר המחירון במועד קבלתו - לכל הדעות מותר בלי שום בעיה;
[ואם רוצים לקבוע שהתשלום יהיה לפי מחירו במעמד עריכת החוזה: אם מדובר במוצר שיש לו מחיר קבוע - מותר, ואם מדובר במוצר שאין לו מחיר קבוע - הדבר מותר רק אם המוצר ישנו עכשיו ברשות המוכר, אבל אם איננו עכשיו ברשות המוכר - אסור לשלם לפי מחירו ביום עריכת החוזה אלא רק לפי מחירו ביום שהקונה מקבל את המוצר [כי הכסף המשולם עכשיו נחשב כהלוואה של הקונה למוכר, ואם החפץ יתייקר יתברר שהקונה מקבל חפץ ששוויו גבוה מהמחיר ששילם=הלווה למוכר, וזה נחשב ריבית שהמוכר נותן לקונה].
עניני ריבית בהזמנת בעלי מלאכה
* הנחת מזומן בפועל: אומן העושה מלאכה תמורת מחיר מסויים, האם מותר לו להוזיל את המחיר בשל הקדמת התשלום? אם האומן עדיין לא התחיל בעבודתו - זה ריבית; אבל ביום שהוא התחיל בעבודה - הדבר מותר.
* [הסיבה: כי כל עוד לא התחיל בעבודה, הכסף שניתן לו נחשב כהלוואה מהקונה ונמצא שכאשר בסוף האומן (=הלווה) יתן לקונה (=המלווה) מוצר שמחירו גבוה מהסכום שהקונה נתן לו, זה בעצם ריבית עבור ההלוואה שהאומן קיבל ממנו; אבל ברגע שהוא התחיל בעבודתו, הרי בעצם הקונה כבר חייב לו כסף, ממילא מתהפכת הגדרת המלווה והלווה, הקונה נחשב ללווה והמוכר נחשב למלווה, לכן כשהאומן (=המלווה) מוזיל את המחיר לקונה (=לווה), זה הנחה של המלווה ללווה - וזה לא נקרא ריבית].
* משכורת במטבע זר: מותר לקבוע שישלמו את המשכורת או שכר העבודה במטבע זר, או במטבע המדינה לפי שווי המטבע הזר במועד התשלום. כמו כן ניתן לקבוע שהמשכורת תשתנה לפי עליית מדד-המחירים.
עניני ריבית בהשכרה
* ריבית בהשכרה: המשכיר דירה או חפץ יכול לשנות את המחיר, להורידו או להעלותו למקדים או למאחר בתשלום ללא חשש ריבית - ההוזלה יכולה להעשות מרגע שהשוכר עשה קנין בבית או בחפץ [שמאז המשכיר נחשב למלווה, שהוא הלווה לשוכר את הבית וההנחה שהוא עושה לשוכר היא כמו הנחה בפירעון שהמלווה עושה ללווה, שזה מותר כנ"ל]. וההוספה במחיר יכולה להעשות עד תום מועד ההשכרה [כי המחיר האמיתי של השכרה הוא זה המשולם בסוף מועד ההשכרה ("שכירות משולמת בסוף") והמחיר הניתן למקדים לשלם הוא ההנחה, שהמלווה, היינו המשכיר בעל הדירה עושה ללווה, היינו השוכר].
ואם כבר עשו קנין על המחיר אסור להוסיף במחיר מדין ריבית [שהקנין קבע את המחיר והשוכר הפך ללווה של סכום הכסף מהמשכיר הוא המלווה, ולכן הוספה במחיר היא בשל דחיית תשלום היא ריבית], אבל לתת הנחה והוזלה למקדים בתשלום, אינו ריבית.
* שכר דירה במטבע זר: מותר לקבוע שישלמו את דמי ההשכר במועד מסויים, כגון בתחילת או בסוף החודש, במטבע זר או במטבע המדינה לפי שווי המטבע הזר במועד התשלום.
בעיות שונות בריבית
* הוספה במחיר הכרטיס: מותר לעסקים המוכרים כרטיסים לאירועים שונים וכדומה לקבוע מחיר משתנה - למשלמים עד מועד קרוב בהנחה ולמשלמים במועד יותר מאוחר במחיר יותר גבוה, ואין בזה משום ריבית, אם הם כבר התחילו בהכנות מסוימות לאירוע.
* קנס לצ'ק שחזר: אפשר להתנות שאם יחזור הצ'ק של הקונה ויגרמו על-ידי זה נזקים למוכר - ישלם הקונה קנס כספי עבור כך, ואין בזה איסור ריבית.
* עמלת צ'ק: מותר לתת הנחה למשלמים מבמזומן ולגבות מחיר יותר גבוה למשלמים בצ'ק או בכרטיס אשראי, כי זה גביה עבור העמל והטירחה ואין זה ריבית.
היתר עיסקא
* עסק ולא הלוואה: בזמנינו התפשט המנהג להלוות ולקבל רווחים על סמך "היתר עיסקא", יסוד ההיתר הוא שנתינת הכסף אינה הלוואה אלא עיסקא, שהכסף ניתן כדי להתעסק עמו ולהפיק ממנו רווחים והרווחים או ההפסדים יתחלקו שווה בשווה, בין המקבל והנותן.
* הגדרה הלכתית: מבחינה הלכתית הכסף הניתן למקבל נחלק לשני חצאים - חצי נחשב הלוואה וחצי נחשב פקדון, לכן אין בעיה לקבוע שהרווחים וההפסדים יתחלקו ביניהם, כי חצי מהכסף נשאר בבעלות הנותן (אלא שהוא מופקד ביד המקבל), והחצי השני שייך למקבל, שהוא קיבלו בהלוואה מהנותן.
על החצי שהוא פיקדון נחשב המקבל שומר, ודינו ככל שומר הפטור על מקרי אונס, לכן חצי מההפסדים בכסף (שוודאי נעשו באונס ובלי רצון המקבל) מוטלים על בעל הכסף, הנותן.
* הבעיה: אלא שבמצב זה עלול הנותן להפסיד את הרווח ואף חצי מהקרן, כי אמנם חצי כסף שניתן כהלוואה מחוייב המקבל להחזיר בכל מצב, אבל בנוגע לחצי השני שהוא פיקדון בידו והוא נחשב שומר עליו, ואף בנוגע לרווחים - הרי אם העסק יפסיד והכסף ייאבד, יוכל המקבל-שומר הפיקדון, לטעון שהיה אונס ושומר פטור מלשלם באונס?
* עדים ושבועה: לכן כתבו הפוסקים שהמקבל יתחייב מראש שאם יטען שהיה אונס והוא איבד את הקרן, הוא יהיה יצטרך להביא שני עדים מסויימים שיעידו על מקרה האונס, וכיון שקרוב לוודאי שאותם עדים לא יוכלו להעיד על מקרה האונס - המקבל יהיה חייב לפרוע גם את הפיקדון בידו.
ואף בנוגע לריווח, יתנו בעת ההלוואה שכדי לטעון שלא היו רווחים יהיה עליו להישבע שבועה חמורה, אבל אם ייטען שהרוויח סכום מסויים (שמשערים שהיו) ייפטר משבועה, לכן כשבסופו של דבר הוא משלם סך מסויים של רווחים, אין בזה חשש ריבית (במקרה שלא היו רווחים), אלא תשלום כדי להיפטר משבועה.
* שכר טירחה: יש לקבוע שכר טירחה שהנותן משלם למקבל עבור טיפולו בפיקדון [היינו, עבור טיפולו בחצי הכסף שהוא כפיקדון בידו].
* הלוואות לצורך פרטי: ניתן לקחת הלוואות עם היתר עיסקא גם כשהמקבל אינו משקיע את הכסף בעסק המניב רווחים, אלא לקניית מוצרים ושאר ענינים שאינם עסקים [ולכתחילה צריך שיהיה ללווה איזה עסק, ואז אין בעיה בדבר, אף שהכסף לא יושקע בעסק אלא יהיה לשימושו האישי].
* ללא חתימה: דעת רוב הפוסקים שכשמלווים כסף די באמירה בעל-פה שנתינת הכסף היא על-פי היתר עסקא כתקנת חז"ל, ואין צריך גם לחתום על שטר.
* הבנת ההיתר: המלווה והלווה צריכים לדעת ולהבין את מהותו וענינו של ההיתר עיסקא ולא די בחתימה על מסמך היתר בלי להבין את משמעותו.
