טַבְּעוֹת הֶעָשָׁן שֶׁעָלוּ מִן הַסִּיגַרְיָה הִסְתַּלְסְלוּ בְּהַתְרָסָה, מְזַהֲמוֹת אֶת קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת. הַסִּיגַרְיָה הִתְנַדְנְדָה בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל צָעִיר יְהוּדִי פּוֹרֵק עֹל שֶׁעִשֵּׁן לְאוֹר יוֹם.  

לְתוֹךְ עֲנַן הֶעָשָׁן נִקְלַע רַבִּי לֵוִי יִצְחָק מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב, שֶׁהָיָה יָדוּעַ בְּאַהֲבָתוֹ חַסְרַת הַפְּשָׁרוֹת לְכָל יְהוּדִי. רַבִּי לֵוִי יִצְחָק לִמֵּד זְכוּת גַּם עַל חוֹטְאִים וְסִנְגֵּר עַל עַם יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת.  

הַצָּעִיר הִבְחִין מֵרָחוֹק בַּצַּדִּיק הַצּוֹעֵד מוּלוֹ, אַךְ הַדָּבָר לֹא הִפְרִיעַ לוֹ כְּלָל. אֶת הַסִּיגַרְיָה שֶׁבְּיָדוֹ לֹא נִסָּה לְהַסְתִּיר, וְהוּא הוֹסִיף לִשְׁאֹף מִמֶּנָּה מוּל עֵינָיו הַטְּהוֹרוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק.

 "אוּלַי אֵינְךָ יוֹדֵעַ כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם?" שָׁאַל רַבִּי לֵוִי יִצְחָק אֶת הַצָּעִיר. "יוֹדֵעַ אֲנִי גַּם יוֹדֵעַ." עָנָה הַלָּה בְּעַזּוּת מֵצַח.  

"שֶׁמָּא אֵינְךָ יוֹדֵעַ שֶׁאָסוּר לְעַשֵּׁן בְּשַׁבָּת?" נִסָּה רַבִּי לֵוִי יִצְחָק לִמְצֹא פֶּתַח זָעִיר שֶׁיְּאַפְשֵׁר לוֹ לְסַנְגֵּר עַל אוֹתוֹ יְהוּדִי. "אַף זֹאת יָדוּעַ לִי." עָנָה הַצָּעִיר בְּחִיּוּךְ מְזַלְזֵל.  

אַךְ לֹא אִישׁ כְּרַבִּי לֵוִי יִצְחָק יְוַתֵּר. "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם," נָשָׂא עֵינָיו לַמָּרוֹם...  

הָרֵיחַ הֶחָרוּךְ שֶׁעָלָה בְּאַפּוֹ, גָּרַם לוֹ לְחַפֵּשׂ אֶת הַסִּיגַרְיָה הַבּוֹעֶרֶת. לָקַח לוֹ רֶגַע לִקְלֹט שֶׁהַהִיא, מֵהַסֵּפֶר, כְּבָר כָּבְתָה מִזְּמַן. 

הָרֵיחַ הַשָּׂרוּף הִגִּיעַ מֵהַמִּטְבָּח שֶׁהָלַךְ וְהִתְמַלֵּא בְּעָשָׁן. בְּעֵינַיִם מְעֻרְפָּלוֹת כִּבָּה שָׁאוּלִי אֶת הַתַּנּוּר וּפָתַח אֶת דַּלְתּוֹ. שְׁאֵרִיּוֹת מְפֻחָמוֹת שֶׁל מַה שֶּׁהָיָה אָמוּר לִהְיוֹת עוּגָה נוֹתְרוּ שָׁם כְּעֵדוּת אִלֶּמֶת לָעָוֶל שֶׁנַּעֲשָׂה.  

"צִלָּה הַזֹּאת..." הַמִּלִּים עָמְדוּ מוּכָנוֹת לִירִיָּה עַל שְׂפָתָיו שֶׁל שָׁאוּלִי. שׁוּב זָנְחָה אֶת הָעוּגָה לְטוֹבַת הַחֲבֵרָה בַּטֶּלֶפוֹן... 

בּוֹ בָּרֶגַע צָפוּ בְּמֹחוֹ שְׁלַל חֶסְרוֹנוֹתֶיהָ שֶׁל צִלָּה הָעֲצֵלָה וְהַמְּבֻלְגֶּנֶת, הַקּוֹלָנִית וְהַמְּעַצְבֶּנֶת, וְאֵלּוּ עָמְדוּ לְהִשְׁתַּחְרֵר בְּקוֹל רָם. 

הָיָה זֶה סָנֵגוֹרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּנַע זֹאת בַּעֲדוֹ... "רְאֵה נָא מַעֲלָתוֹ שֶׁל יְהוּדִי יָקָר זֶה," קָרָא רַבִּי לֵוִי יִצְחָק, "אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר הוּא מְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, אֵינוֹ רוֹצֶה לְהוֹצִיא דְּבַר שֶׁקֶר מִפִּיו..."

* * *  

אֲמִירָה חִיּוּבִית בְּשֶׁבַח הַזּוּלַת, יְכוֹלָה לְחוֹלֵל נִפְלָאוֹת. אִם נִתָּקֵל בְּחִסָּרוֹן אוֹ בִּפְגָם שֶׁל הַשֵּׁנִי, עָלֵינוּ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת וּלְדַבֵּר רַבּוֹת בְּשִׁבְחוֹ וּבְמַעֲלָתוֹ. 

כַּאֲשֶׁר מְדַבְּרִים עַל הַטּוֹב הַטָּמוּן בֶּחָבֵר, הוּא מְקַבֵּל כֹּחוֹת שֶׁיְּאַפְשְׁרוּ לוֹ לְגַלּוֹת אֶת הַטּוֹב הֶחָבוּי בּוֹ. צִלָּה מַסְכִּימָה בְּכָל פֶּה. 

מָה אַתֶּם אוֹמְרִים? 

 (ע"פ לקו"ש חכ"ז ע' 165)