וּבְכֵן, הַשָּׁנָה הָיוּ חֲבֵרָיו קְצָת יוֹתֵר מִקְצוֹעָנִים. הֵם בֵּרְרוּ בְּדִיסְקְרֶטִיּוּת אֶת תַּאֲרִיךְ הֻלַּדְתּוֹ הַמְּדֻיָּק שֶׁל אָבִי כּוֹלֵל הַשָּׁעָה. רַק לְאַחַר שֶׁהָיוּ בְּטוּחִים בִּמְאַת הָאֲחוּזִים וָחֵצִי שֶׁהַתַּאֲרִיךְ שֶׁבִּידֵיהֶם נָכוֹן, הֵחֵלּוּ בְּאִרְגּוּן הַמְּסִבָּה. 

 
בַּיּוֹם הַמְּיֹעָד, הִתְבַּקֵּשׁ חֲתַן הָאֵרוּעַ, שֶׁלֹּא חָשַׁד בִּמְאוּמָה, לְסַיֵּעַ לְבֵית חַבַּ"ד בַּחֲלֻקַּת מַצּוֹת לְפֶסַח, בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהָיָה בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה. הַפַּעַם, חִכְּתָה לוֹ הַהַפְתָּעָה בַּכְּנִיסָה לַבֵּית חַבַּ"ד. 

 
לְאוֹר הַזִּקּוּקִים הַנּוֹצְצִים לֹא נִרְאוּ פָּנָיו שֶׁל אָבִי קוֹרְנוֹת בִּמְיֻחָד. בָּלוֹנֵי הַהֶלְיוּם הַמִּתְפּוֹצְצִים לֹא הִצְלִיחוּ אַף הֵם לְרוֹמֵם אֶת מַצַּב-רוּחוֹ. "מַה קָּרָה? שָׁאַל מְנַחֵם, "אַתָּה לֹא אוֹהֵב הַפְתָּעוֹת?" 

 
"אֵין לִי שׁוּם בְּעָיָה עִם הַפְתָּעוֹת מְשַׂמְּחוֹת," עָנָה אָבִי. 

 
"שׁוּב טָעִינוּ בַּתַּאֲרִיךְ?" נִסָּה עֻזִּי לְהָבִין מַדּוּעַ קוֹדְרוֹת פָּנָיו שֶׁל בַּעַל הַשִּׂמְחָה. 

 
"לֹא. לֹא טְעִיתֶם." הֵשִׁיב אָבִי. 

 
"אָז לָמָּה אַתָּה לֹא שָׂמֵחַ?" תָּמְהוּ הַחֲבֵרִים. 

 
"לָמָּה לִשְׂמֹחַ?" שָׁאַל אָבִי, "יוֹם הֻלֶּדֶת הוּא לֹא סִבָּה לְשִׂמְחָה." הַחֲבֵרִים הֵרִימוּ גַּבָּה, וְאָבִי הִתְנַדֵּב לְהַסְבִּיר: "לִפְנֵי שֶׁיָּצָאתִי לַאֲוִיר הָעוֹלָם, לֹא הָיָה חָסֵר לִי כְּלוּם. לָמַדְתִּי אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ מִפִּי מַלְאָךְ, מָזוֹן קִבַּלְתִּי יְשִׁירוֹת מֵאִמָּא שֶׁלִּי וְלֹא הִרְגַּשְׁתִּי תְּחוּשׁוֹת לֹא נְעִימוֹת שֶׁל קֹר אוֹ חֹם. חַיַּי הָיוּ שְׁלֵוִים וּנְעִימִים. 

 
"בָּרֶגַע שֶׁנּוֹלַדְתִּי, נֶעֶלְמוּ כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים. אֶת הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שָׁכַחְתִּי, הִתְחַלְתִּי לְהַרְגִּישׁ רָעָב וְצָמָא. וּכְפִי שֶׁנִּחַשְׁתֶּם אֲנִי גַּם לֹא מוּגָן מִפְּנֵי הַקֹּר, וּבְיָמִים חַמִּים אֲנִי יָכֹל לְהִשְׁתַּגֵּעַ. אָז מַה הִרְוַחְתִּי מִזֶּה שֶׁנּוֹלַדְתִּי?" סִיֵּם אָבִי בְּקוֹל שָׁפוּף. 

 
דָּבָר אֶחָד הִרְוִיחַ אָבִי בְּיוֹם הֻלַּדְתּוֹ. מַתָּנָה נִפְלָאָה שֶׁנִּקְרֵאת: עֲבוֹדָה עַצְמִית. בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלַד, נִתְּנָה לוֹ הָאֶפְשָׁרוּת וְהַיְּכֹלֶת לַעֲמֹל בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ וּלְהַגִּיעַ לְהֶשֵּׂגִים בְּאֹפֶן עַצְמָאִי לַחֲלוּטִין. 

 
יוֹם הַהֻלֶּדֶת הוּא עֲבוּרֵנוּ יוֹם שֶׁל שִׂמְחָה. אֲנַחְנוּ מְאֻשָּׁרִים שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אֶת הַיְּכֹלֶת לְהִתְאַמֵּץ כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְהֶשֵּׂגִים. כַּאֲשֶׁר נַגִּיעַ לַיַּעַד שֶׁהִצַּבְנוּ לְעַצְמֵנוּ, נוּכַל לָדַעַת שֶׁהַהֶשֵּׂג שַׁיָּךְ לָנוּ. הִרְוַחְנוּ אוֹתוֹ בְּיֹשֶׁר בְּכֹחוֹת עַצְמֵנוּ. 

 
יוֹם י"א בְּנִיסָן הוּא יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל הָרַבִּי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. יוֹם זֶה נוֹתֵן לְכֻלָּנוּ אֶת הַתִּזְכֹּרֶת וְהַכֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ לַעֲמֹל וּלְהִתְקַדֵּם בְּמַאֲמָץ מְשֻׁתָּף שֶׁיָּבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה.  

 
(ע"פ הִתְוַעֲדֻיּוֹת תשמ"ג ח"ג ע' 1220)