ההסבר לכך מבוסס על המשמעות והתוכן שמסמלים 'שמיטה' ו'הר סיני'. שנת השמיטה היא שנת מנוחה. נחים מעבודת האדמה. הר סיני, ששוכן במדבר סיני, מסמל את ההפך הגמור ממנוחה. מדבר הוא מקום שורץ סכנות ואי-אפשר לנוח בו. אדם שנמצא במדבר מתמודד קשה על ההישרדות שלו.
 
ברוחניות, רומזת ההימצאות במדבר לשהייה של עם ישראל בגלות. תקופה רוויה בטרדות רוחניות וגשמיות שמחייבות התמודדות לא פשוטה על הישרדות והתפתחות רוחנית תקינה, בהתאם לרצון הבורא. המנוחה שבשמיטה רומזת לימות המשיח והגאולה השלמה. עת בה ננוח לחלוטין מכל עבודה גשמית, נחיה בשפע אין-סופי ונוכל לשקוע כראוי בתורת השם ובקיומה.
 
התורה יוצרת את החיבור הבלתי אפשרי לכאורה בין 'הר סיני' ל'שמיטה', בין הגלות והגאולה – כדי ללמדנו כי גם בזמן הגלות ניתן להגיע אל מנוחת הנפש האופיינית לגאולה, כזו שמאפשרת להגיע לעבודת הבורא ברמות גבוהות. על-ידי שחושבים ומתבוננים במצב השלווה הנפשית העתידית ובכך שמדובר במצב שעומד להתחולל בכל רגע – יכול יהודי גם כיום להתעלות מעל הקשיים והטרדות ולחיות במצב דומה לזה שיהיה בזמן הגאולה.