אֶתְמוֹל נִכְנַס מְנַהֵל הַמַּחְלָקָה לְחַדְרָהּ. הוֹרֶיהָ שֶׁל שִׁירָה תָּלוּ בַּפְּרוֹפֶסוֹר הַנִּכְבָּד עֵינַיִם שׁוֹאֲלוֹת, כְּאִלּוּ מַמְתִּינִים הֵם לִגְזַר דִּין סוֹפִי. עֵינֶיהָ שֶׁל שִׁירָה הָיוּ עֲצוּמוֹת וְכֻלָּם חָשְׁבוּ שֶׁהִיא יְשֵׁנָה, וְהָרוֹפֵא הִרְשָׁה לְעַצְמוֹ לְדַבֵּר בְּנוֹכְחוּתָהּ. "אֵלּוּ הֵם יָמֶיהָ הָאַחֲרוֹנִים." הֵנִיד הַפְּרוֹפֶסוֹר בְּרֹאשׁוֹ, "כְּדַאי לָכֶם לְהִתְכּוֹנֵן נַפְשִׁית, וּלְהָכִין גַּם אֶת אַחֶיהָ שֶׁל שִׁירָה. אִם תִּרְצוּ אוּכַל לְהַפְנוֹת אֶתְכֶם לִפְּסִיכוֹלוֹג שֶׁיְּלַוֶּה אֶתְכֶם..." 

 
שִׁירָה שָׁמְעָה כָּל מִלָּה. הִיא לֹא הִרְשְׁתָה לִדְבָרָיו שֶׁל הָרוֹפֵא לַחְדֹּר לְתוֹכָהּ. בְּכֹחַ, גֵּרְשָׁה אֶת הַמִּלִּים הַנּוֹרָאִיּוֹת וְאִלְּצָה אֶת עַצְמָהּ לְהִתְרַכֵּז בְּמַחְשָׁבוֹת שְׂמֵחוֹת. "אֱלֹקִים לֹא יִתֵּן לִי לָמוּת!" הָיְתָה שִׁירָה מְשֻׁכְנַעַת. "אֲנִי אֵצֵא מִפֹּה בְּרִיאָה. יֵשׁ לִי בְּרָכָה מֵהָרַבִּי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ!" 

 
חֹדֶשׁ יָמִים חָלַף. שִׁירָה הִשְׁתַּחְרְרָה מִבַּיִת הָרְפוּאָה וְהוֹכִיחָה לָרוֹפֵא הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ נִסִּים בָּעוֹלָם. "שִׁירָה הִיא נֵס מְהַלֵּךְ!" קָרָא מְנַהֵל הַמַּחְלָקָה בְּהִתְפַּעֲמוּת. מֹחוֹ הַמַּדָּעִי מְנַסֶּה לְעַכֵּל אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁהָרְפוּאָה אַף הִיא יְכוֹלָה לִטְעוֹת. 

 
בְּחֹדֶשׁ נִיסָן, חֹדֶשׁ הַגְּאֻלָּה וְהַנִּסִּים, הַחֹדֶשׁ בּוֹ יָצְאוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, הִתְרַחֵשׁ לְשִׁירָה נֵס פְּרָטִי. הִיא נִרְפְּאָה לַחֲלוּטִין מֵהַמַּחֲלָה הַנּוֹרָאָה וְחַיֶּיהָ נִתְּנוּ לָהּ בְּמַתָּנָה. 

 
כְּאוֹת תּוֹדָה לְבוֹרֵא עוֹלָם, קִבְּלָה שִׁירָה עַל עַצְמָהּ הַחְלָטָה טוֹבָה. "מֵהַיּוֹם," צִיְּצָה בְּקוֹלָהּ הַדַּק, "אֶשְׁתַּדֵּל לְחוֹלֵל נִסִּים. לְפָחוֹת נֵס אֶחָד בְּיוֹם." 

 
"רַק בּוֹרֵא עוֹלָם בְּעַצְמוֹ מְחוֹלֵל נִסִּים," תִּקֵּן אוֹתָהּ דָּוִד אָחִיהָ הַגָּדוֹל, "אוֹ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁקְּשׁוּרִים אֵלָיו," הוֹסִיפָה דְּבוֹרָה הָאָחוֹת. 

 
"לֹא נָכוֹן!" הִתְעַקְּשָׁה שִׁירָה. "גַּם אֲנִי יְכוֹלָה!" 

 
הַצֶּדֶק עִם שִׁירָה. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יָכֹל לְחוֹלֵל נֵס מִדֵּי יוֹם. 

 
נֵס פֵּרוּשׁוֹ הִתְעַלּוּת מֵעַל חֻקֵּי הַטֶּבַע הַקְּבוּעִים וְהַשִּׁגְרָתִיִּים. לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יֵשׁ הֶרְגֵּלִים קְבוּעִים שֶׁהוֹפְכִים לִהְיוֹת הַטֶּבַע שֶׁלָּנוּ. כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מִתְעַלִּים מֵעַל הַהֶרְגֵּלִים שֶׁלָּנוּ, אֲנַחְנוּ מְחוֹלְלִים נֵס. 

 
אָדָם שֶׁטִּבְעוֹ לִלְמֹד בְּכָל יוֹם עֶשֶׂר דַּקּוֹת, יָכֹל לִלְמֹד אַחַת עֶשְׂרֵה דַּקּוֹת, וּבְכָךְ לְחוֹלֵל נֵס בְּחַיָּיו. 

 
הַתּוֹסֶפֶת וְהַהִתְעַלּוּת לֹא חַיֶּבֶת לִהְיוֹת דַּוְקָא בְּכַמּוּת. נִתַּן לְהוֹסִיף וּלְהִתְעַלּוֹת גַּם בְּאֵיכוּת, וּבְכָךְ לְחוֹלֵל נֵס וּלְהִתְרוֹמֵם מֵעַל הַטֶּבַע הָאִישִׁי שֶׁלָּנוּ.

(ע"פ סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 370)