השבוע אנו קוראים פרשה כפולה בתורה, חיבור של פרשות בהר ובחוקותי.

בעליה הראשונה אנו קוראים על שנת השבת הידועה כשנת השמיטה, וכן על שנת היובל המופיעה פעם בחמישים שנה. בשנת השמיטה אנו מצווים שלא לעבוד בשדה, לא לזרוע, לא לקצור ולא לעבד. התורה מפרטת דינים רבים מה מותר ומה אסור לעשות עם הפירות שגדלים בשנה זו. כל דיני השמיטה חלים רק על ארץ ישראל, אך בכל העולם יש להיזהר שלא לאכול מפירות שגדלו בארץ באותה שנה באם לא נשמרו דיני השמיטה

לאחר שבע מחזורים של שמיטה מופיעה שנת היובל, אותה מקדשים בתקיעת שופר ביום כיפור. בשנת היובל משתחררים כל העבדים והקרקעות חוזרות לבעליהן המקוריים

העליה הראשונה ממשיכה באזהרה שלא להונות ולשקר במשא ומתן.

העליה מסתיימת בהבטחת התורה שבאם נשמור את החוקים והמשפטים, תהיה הארץ בטוחה ושלווה

בעליה השניה ממשיכה התורה בהבטחות התורה שבאם נשמור את המצווות נשכון בארץ בביטחה.  התורה מבטיחה שבאם נשמור את מצוות השמיטה, הארץ תוציא מספיק תבואה גם לשנה זו ולשנה שאחריה.

התורה ממשיכה בפירוט דינים בקשר למכירת קרקע לפני שנת היובל. אדם לא אמור למכור את קרקעותיו אלא אם כן הינו עני. ובאם חזר מזלו והתהפך הגלגל, עליו לקנות בחזרה את הקרקע

בעליה השלישית ממשיכה התורה בדינים הקשורים למכירת קרקעות ובתים בקשר לשנת היובל. התורה נותנת אפשרות לגאולת בית לאחר הקניה עד לשנה אחר הקניה, אך לאחר מכן פג תוקפה של זכות זו, למעט בערי הלויים, בהן ניתן לגאול את הבית בכל עת.

כעת פונה התורה לנושא העזרה לזולת, ובין היתר אוסרת עלינו התורה לתת הלוואה ליהודי בריבית, או לקחת הלוואה בריבית

העליה הרביעית כוללת את שתי העליות האחרונות של פרשת בהר, ואת שתי העליות הראשונות של פרשת בחוקותי. כאן אנו מצווים על דיני עבד עברי, אשר גם באם יהודי מכר את עצמו בגלל הנסיבות, אסור לנו להתנהג אליו כעבד, אלא חובה להתנהג בכבוד, והוא אף משתחרר בשנת היובל.

לאחר מכן מצווה אותנו התורה שלא לעשות פסל עבודה זרה.

בחמשת הפסוקים הראשונים של העליה החמישי ממשיכה התורה בברכות למי שישמור את התורה והמצווות, אך לאחר מכן התורה מפרטת את העונשים והקללות לסרים מדרך התורה, ובהם גלות מארץ הקודש.

התורה מסיימת בהבטחת הקב"ה שיגאל את עם ישראל מארצות הגוים.

בעליה השישית אנו קוראים על תרומה של כסף לבית המקדש, כתחליף לאדם, בהמות או קרקעות. דהיינו: באם אדם נשבע לתרום את ערך עצמו לה', מהו השווי הכספי שעליו לתרום, לפי הגיל ותנאים נוספים.

העליה השביעית פותחת בדיני תרומת קרקעות לבית המקדש, כאשר הכסף מכל התרומות היה לשימוש תיקונים בבית המקדש, שיבנה במהרה בימינו.

העליה מסתיימת בדיני מעשר בהמות, כאשר כל בהמה עשירית מוקרבת כקרבן לה'.