בשבת זו קוראים בתורה, בנוסף לפרשת השבוע, את "פרשת החודש". הפרשה, הפותחת במילים "החודש הזה לכם", עוסקת בעיקר במצוות קרבן הפסח.
 
המילה "החודש" מבטאת התחדשות. התחדשות היא תכונה מחויבת בקיום התורה והמצוות. גם כאשר מקיימים את אותן מצוות שקיימנו אתמול ושלשום, עלינו לגשת אליהן מתוך חיות והתלהבות מחודשים, כאילו זו הפעם הראשונה שמקיימים אותן. בנוסף, מעבר להתלהבות, במצוות רבות ניתנת לנו אפשרות לחדש ממש – על-ידי תוספת הידור בקיומן. כך גם בתורה ניתן לחדש חידושים של ממש (על פי הכללים שניתנו למשה רבינו מסיני).
 
בגישה כזו אנחנו מידמים אל הקדוש-ברוך-הוא, 'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית', כנאמר בנוסח התפילה. הקדוש-ברוך-הוא בורא ומקיים בכל יום מחדש את אותו מעשה בראשית, וכך גם אנו ניגשים בהתלהבות וחיות מחודשת בכל יום אל אותן תורה ומצוות.
 
הכוח להתחדש מבוסס על היכולת הטבועה בנפש היהודי, להתעלות מעל למגבלות. וההתעלות הזו רמוזה בעיתוי בו קוראים את פרשת 'החודש' – בסמוך לראש-חודש ניסן (או בראש-חודש עצמו): ניסן הוא שם שמבטא ניסים, שכמותם אירעו לרוב בתהליך היציאה ממצרים. ניסים הם התעלות מעבר לטבע, וגם עצם היציאה ממצרים היא ביטוי של יציאה מכל מצר ומחסום כובל ומגביל.
 
'יציאת מצרים' אישית של כל אחד – התעלות והתחדשות בתורה ובמצוות – מביאה לכך שהיציאה המושלמת של כולנו מכל המצרים והמחסומים, היציאה מהגלות אל הגאולה השלמה, תתרחש במהרה ותהיה רצופה ניסים גלויים.
 
(התוועדויות תשד"מ חלק ב עמוד 1330)