חז"ל מקשרים את זה לעובדה, שגם במעשה הבריאה קדם עולם החי לאדם. 

 
באמת למה? 

 
האדם נברא אחרון כדי שיגיע לעולם מוכן. 

 
סיבה אחרת:  אם אדם מתנהג שלא כראוי, יאמרו לו : "יתוש קדמך" (אולי זה מה שאתמול ניסה היתוש ההודי המעצבן הזה לזמזם לי באוזן?!).

 
שימו לב: שתי הסיבות מנוגדות זו לזו. הראשונה מציגה את האדם כנזר הבריאה, שהכל הוכן למענו. השניה מציגה את האדם הכי למטה, נמוך אפילו מיתוש, הבריאה הכי נחותה. 

 
מצד הנשמה גבוה האדם מעל עולם החי, הוא לא יורד ממדרגה זו, אפילו אם פספס וחטא. 

 
אבל מצד הגוף החומרי הוא נחות אפילו מיתוש, כי כל יצור חי ממלא את התפקיד שנתן לו הבורא, ורק האדם יכול לשנות את תפקידו ולהרע. הסדר בתורה דן מהקל את הכבד, קלה יותר השליטה בחי, שאינו זז מתפקידו. רק אז מגיעה התורה אל הכבד, האדם, שלו יש אפשרות של בחירה גם ברע. 

 
איך אדם יכול להיות בו זמנית גם נזר הבריאה וגם הנחות ביותר? 

 
זוהי ממש הפואנטה. 

 
רצון האלוקים הוא, שהנשמה תכנס לגוף הכי נחות וחומרי, ודווקא מהמקום הזה היא תתמודד - ותאיר. 

 
זו גם משמעות השם,  שנתן לנו הבורא : 

 
"אדם" מלשון "כי מן האדמה לוקחת". 

 
ו"אדם" מלשון "אדמה לעליון".

(באדיבות חב"ד הודו)