הַרְבֵּה טַעַם יֵשׁ בְּמִשְׂחַק הַנַּדְנֵדָה. זֶהוּ מִשְׂחָק רְצִינִי לְכָל הַחַיִּים. מַטְּרַת הַמִּשְׂחָק הִיא: לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת. שֵׁם הַמִּשְׂחָק הוּא: 'רָצוֹא וָשׁוֹב.' חַכּוּ, אֲנִי אַסְבִּיר הַכֹּל.
אֶתְמוֹל לָקַחְתִּי אֶת שׁוּקִי, אָחִי הַקָּטָן, לְגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים. שׁוּקִי רָץ לְעֵבֶר הַמִּתְקָנִים בִּקְרִיאוֹת צָהֳלָה, וַאֲנִי קִוִּיתִי לֵהָנוֹת מִכַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁל מְנוּחָה. "רוֹצֶה נַדְנֵד." הִכְרִיז שׁוּקִי וְהִצְבִּיעַ עַל הַנַּדְנֵדָה. "מַה לֹּא טוֹב בַּמַּגְלֵשָׁה?" שָׁאַלְתִּי אֶת שׁוּקִי, "מַה רַע בַּקָּרוּסֶלָה?" אֲבָל הוּא בְּשֶׁלּוֹ: "רוֹצֶה נַדְנֵד."
הוֹשַׁבְתִּי אֶת אָחִי עַל מוֹשַׁב הַנַּדְנֵדָה. הַמּוֹשָׁב בַּצַּד הַשֵּׁנִי הָיָה רֵיק. בְּלֵית בְּרֵרָה חָזַרְתִּי לִימֵי הַיַּלְדוּת וְהִתְיַשַּׁבְתִּי עַל הַנַּדְנֵדָה מוּל אָחִי הַקָּטָן. "נַדְנֵד נַדְנֵד, רֵד עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד..." שָׁר שׁוּקִי וְקָרַן מֵאֹשֶׁר. אֲנִי, מִצַּד שֵׁנִי (שֶׁל הַנַּדְנֵדָה), נִסִּיתִי לְהָבִין מַה הַתַּעֲנוּג הַגָּדוֹל בַּמִּשְׂחָק הַזֶּה. רֶגַע אֶחָד אַתָּה לְמַעְלָה, בָּרֶגַע הַבָּא אַתָּה לְמַטָּה. לְמַעְלָה, לְמַטָּה, לְמַעְלָה, לְמַטָּה... מַה הַטַּעַם?
הַרְבֵּה טַעַם יֵשׁ בְּמִשְׂחַק הַנַּדְנֵדָה. זֶהוּ מִשְׂחָק רְצִינִי לְכָל הַחַיִּים. מַטְּרַת הַמִּשְׂחָק הִיא: לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת. שֵׁם הַמִּשְׂחָק הוּא: 'רָצוֹא וָשׁוֹב.' חַכּוּ, אֲנִי אַסְבִּיר הַכֹּל.
הַשָּׁבוּעַ אֲנַחְנוּ קוֹרְאִים בַּתּוֹרָה אֶת פָּרָשַׁת פָּרָה. מַה מְיֻחָד בְּמִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה? עַל פָּרָה אֲדֻמָּה נֶאֱמַר "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה". מִצְוָה זוֹ הִיא הַחֹק שֶׁל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. הַחֹק הוּא: 'רָצוֹא וָשׁוֹב.' 'רָצוֹא' פֵּרוּשׁוֹ רָצוֹן וּתְשׁוּקָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה לְהִתְעַלּוֹת וּלְהִדָּבֵק בַּה'. 'שׁוֹב' פֵּרוּשׁוֹ לָשׁוּב אֶל קַרְקַע הַמְּצִיאוּת וְשָׁם לְמַלֵּא אֶת רְצוֹן ה'.
לָכֵן בְּמִצְוַת פָּרָה אֲדֻמָּה הָיוּ צְרִיכִים לִשְׂרֹף אֶת הַפָּרָה בְּאֵשׁ. זֶהוּ הָרָצוֹא. כְּמוֹ הָאֵשׁ שֶׁשּׁוֹאֶפֶת כָּל הַזְּמַן לַעֲלוֹת לְמַעְלָה, וּלְרֶגַע לֹא נָחָה בְּשַׁלְוָה.
אֶת אֵפֶר הַפָּרָה עֵרְבוּ בְּמַיִם חַיִּים. טֶבַע הַמַּיִם הוּא לָרֶדֶת כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר נָמוּךְ. אִם נִשְׁפֹּךְ מַיִם בְּמִדְרוֹן, הַמַּיִם לֹא יְחַפְּשׂוּ לַעֲלוֹת לְמַעְלָה. לְהֵפֶךְ, הֵם יֵרְדוּ עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לִמְקוֹם מִישׁוֹר שֶׁבּוֹ יוּכְלוּ לָנוּחַ. הַמַּיִם מְסַמְּלִים אֶת הַ'שּׁוֹב'.
זוֹהִי בְּעֶצֶם כָּל הַתּוֹרָה. רָצוֹא וָשׁוֹב. מִצַּד אֶחָד אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת כְּמוֹ הָאֵשׁ. עָלֵינוּ 'לִרְצוֹת', לִשְׁאֹף תָּמִיד לַעֲלוֹת וּלְהִתְקַדֵּם בְּתוֹרָה וּמִצְווֹת וְאַף פַּעַם לֹא לְהִשָּׁאֵר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. מִצַּד שֵׁנִי, עָלֵינוּ 'לָשׁוּב' וּלְהִתְנַהֵג כְּמוֹ הַמַּיִם. אַחֲרֵי שֶׁעָלִינוּ וְהִגַּעְנוּ לְרָמָה חֲדָשָׁה בַּעֲבוֹדַת ה', עָלֵינוּ לְהוֹרִיד אֶת הַדְּבָרִים הַגְּבוֹהִים וְלַהֲפֹךְ אוֹתָם לְדָבָר טִבְעִי עֲבוּרֵנוּ, שֶׁנַּרְגִּישׁ שֶׁהַדַּרְגָּה אֵלֶיהָ הִתְקַדַּמְנוּ הִיא הַדָּבָר הֲכִי רָגִיל וְטִבְעִי מִבְּחִינָתֵנוּ לַעֲשׂוֹת.
הַמִּשְׂחָק כְּבָר הִתְחִיל. אַתֶּם מִצְטָרְפִים?
(ע"פ התוועדויות תש"נ ח"ב ע' 408)