די הפליאה העובדה שביום הולדתו של הרבי טרח מי שהיה אז הרבי – כבוד קדושת אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום בער) – ושלח לא פחות משישה מברקים להוריו עם הדרכות מפורטות כיצד לנהוג ברך הנולד.
ביום שישי הבא, י"א בניסן, ימלאו 108 שנים ליום הולדתו של המנהיג היהודי המפורסם ביותר בדורנו, הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.
הרבי נולד בעיירה אוקראינית קטנה בשם ניקולייב, כבנם הבכור של הרב לוי-יצחק והרבנית חנה. הרב לוי-יצחק היה גאון ומקובל גדול והשתייך למשפחת שניאורסון – כפי שנקראים הצאצאים של מייסד תנועת חב"ד, כבוד קדושת רבי שניאור-זלמן מלאדי – אך לא מהענף שהמשיך את שושלת האדמו"רים.
לכן די הפליאה העובדה שביום הולדתו של הרבי טרח מי שהיה אז הרבי – כבוד קדושת אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום בר) – ושלח לא פחות משישה מברקים להוריו עם הדרכות מפורטות כיצד לנהוג ברך הנולד. ולחשוב על כך שהיה זה ביום קצר ולחוץ (כמו השנה) – ערב שבת, ולא סתם שבת אלא 'שבת הגדול'.
כאשר חלפו 21 שנים ונחתם שידוך בין בתו של האדמו"ר רבי יוסף-יצחק, בנו של האדמו"ר רבי שלום-בר (שכבר הסתלק מן העולם) לבין בנו של הרב לוי-יצחק – נסגר המעגל. הובן כי רבי שלום-בר הכיר ברוח-קודשו את ערכו של האור שהפציע בביתו של הרב לוי-יצחק וחזה כי אותו אור יחתום את שושלת הזהב של מנהיגות חסידות חב"ד.
*
ניצני המנהיגות נכרו באישיותו של הרבי מקטנות. במיוחד בלטה מאוד רגישותו לזולת. למשל – בעתות מלחמה באוקראינה, כאשר הצטופפה משפחתו עם משפחות נוספות במקלט בתנאים לא תנאים, שהעיקו במיוחד על הילדים ועל הפעוטות – סבב הרבי (כילד צעיר) בין הילדים והתינוקות והרגיע את הבוכים והמייללים.
הקרבתו של הרבי למען הזולת הגיעה עד כדי מסירות-נפש ממש. בהיותו נער היה עד עם קבוצה גדולה של אנשים לטביעת ילד בנהר הדנייפר השוצף, ובעוד עמדו הכול באיבוד עשתונות ופכרו אצבעות – זינק הרבי אל המים הבוגדניים והצליח להציל את הטובע.
על רקע חג הפסח הממשמש ובא – חג יציאת מצרים – מתמזגות תמונות אלו עם תמונות הילדות של המנהיג הראשון שקם לעם ישראל – משה רבינו. תמונות שמעידות על אכפתיות יוצאת-דופן מהזולת. כפי שמספרים חז"ל, היה משה בן 12 כאשר נחשף לראשונה למראה אחיו המתייסרים בעבודת הפרך במצרים, והוא נחלץ לעזור להם מוראלית ואפילו פיזית.
על משה רבינו גם מפורסם 'מבחן הטלה' שערך לו הקדוש-ברוך-הוא. בהיותו רועה צאן חמק מעדרו טלה קטן. משה עקב אחריו וראה שמגיע למעיין מים ושותה לרוויה, ובחמלתו עליו לא רק שלא הלקהו על בריחתו – אלא אף נשאו על הכתף בדרך חזרה, כדי שלא יתעייף. לאחר מעשה כזה אמר הקדוש-ברוך-הוא: זהו האיש שראוי להנהיג את בניי, מתוך חמלה, רגישות והבנה לצרכיהם.
*
כזו בדיוק גם התחושה עליה מספר כל יהודי שבא במחיצתו של הרבי, איש איש והמטען שעל לבו. הכול מעידים על חמלה אינסופית, רגישות מדהימה והבנה מושלמת להלך נפשם.
כאשר חוברות לאלו גאונות שאין לה אח ורע בכל חלקי התורה, חכמת חיים מופלגת, יכולת ארגונית ראשונה במעלה, בקיאות בלתי נתפסת בכל תחומי החיים ואפילו רוח נבואה של ממש – נוצקת לפנינו דמות מושלמת של מנהיג. כזה שתורת ישראל מעידה עליו כי הוא ראוי להיות המשיח.
י"א בניסן – היום בו ירדה לעולם נשמתו הגדולה והמאירה של הרבי – הוא יום סגולה והתעלות מיוחדת. בלשונו של הרבי, מהותו של יום זה היא "משיחת ראש בני ישראל למלך המשיח". זוהי הזדמנות טובה לכולנו לקבל החלטה טובה להוסיף במצוות ובמעשים טובים, ובמיוחד – לקבל עלינו את הרבי, ראש בני ישראל כמלך המשיח.
