בפרשה הקודמת, פרשת ויקרא, קראנו את הדינים של הסוגים השונים של הקרבונת שאנשים מביאים להקריב במשכן או בבבית המקדש. בפרשתנו - פרשת צו - משה רבינו מעביר את הדינים של עבודת הכהנים על הקרבנות הללו.
 
בעליה הראשונה ניתנים ההוראות לעבודת הכהנים הקשורים לקרבנות שנשרפים על המזבח, וכן קרבנות שנאכלים על ידי הבעלים או הכהנים. התורה גם מצווה שכל אוכל שנוגע בבשר קדוש - הופך באופן מיידי לקדוש אף הוא.
בעליה השניה אנו קוראים על הקרבנות אותם מקריבים הכהנים בעצמם. כהן רגיל ("הדיוט") מביא את הקרבן המדובר רק ביום בו הוא מוכשר לעבודה, כאשר לעומת זאת כהן גדול מביא את הקרבן מידי יום. מעניין לציין כי סוג הקרבן הזה נשרף כולו על גבי המזבח ואין לכהנים חלק ממנו לאכול.
 
כאן אנו קוראים גם את פרטי הדינים לגבי קרבן שגגה או קרבן חטאת שאדם מביא לאחר שחטא לה'.
 
העליה השלישית עוסקת בקרבן השלמים. כמו כן אנו מצווים שלא לאכול דם של כל חיה או עוף. זאת הסיבה בשלה אנו (או הקצב בבית המטבחיים) מולחים את הבשר או העוף קודם האכילה כדי להוציא ממנו כל טיפת דם.
 
בעליה הרביבעית, משה מושח את אהרן ואת בניו להיות כהן גדול וכהנים כדי שיוכלו לעבוד במשכן. משה אוסף את כל בני ישראל ומטביל את אהרן ואת בניו במקווה. לאחר מכן הוא מלביש אותם את בגדי הכהונה, ואז מושח בשמן המשחה את המשכן ואת כל כליו, וכמובן את אהרן ובניו.
 
העליה החמישית ממשיכה בתיאור מינוים של אהרן ובניו לכהנים, על ידי הקרבת שור לקרבן לחטאת, וכן אייל שנשרף על גבי המזבח.
 
בעליה השישית ממשיכה התורה במינוי הכהנים ומתארת את התהליך של הכנת הקרבנות, כאשר הוקרב אייל נוסף וחלק מהדם הותז על אהרן ובניו.
 
העליה השביעית מסיימת את תיאור התהליך של מינוי הכהנים. משה משה אותם בשמן המשחה וציווה אותם לאכול בשר מסויים בפתח אוהל מועד.
 
כל התהליך לקח שבעה ימים.