ב"הקריאה והקדושה" תמוז תש"ד, שכפי הידוע נערך תחת פיקוחו של כ"ק אדמור מוהריי"צ, נכתב מאמר תחת השם ג' זרחי על פרק צ"ג בתהילים, על רעש מים גדול שיתרחש לפני הגאולה יחשוף את הכוח האלוקי וישמש כאות פתיחה לגאולה האמתית. ומבוסס על מדרשים ומאמרי חז"ל. להלן קטעים מתוכו (בתרגום חופשי): 

פרק תהילים זה חיבר המשורר האלוקי על ימות המשיח, ורמז בו בקיצור נמרץ על המאורעות שיתרחשו לפני הגאולה. הרעיון המרכזי של הפרק הוא: שהיהודים שיחיו באותו זמן יבינו באמצעות המאורעות הללו שהגלות נגמרה ועת הגאולה הגיע. 

א. "ד' מלך גיאות לבש, לבש ד' עוז התאזר אף תיכון תבל בל תימוט" 'הקב"ה נהיה מלך על ידי שלבש גדולה'! בדרך כלל, חושבים שהעולם מתנהל על פי טבע ושוכחים לגמרי כי יש אלוקים שמנהל את הטבע, ורק כאשר קורה מאורע על-טבעי, כמו מבול, רעידת אדמה ועוד מהפיכות נוראות - רק אז נזכרים שיש מנהל לעולם ששולט על הטבע; ואז ויאמרו הכול שהקב"ה המלך: הוא סילק את הטבע לצד, והראה בזה את שליטתו המוחלטת על הטבע.

המשורר ממשיך לדבר על הזמן שבו הקב"ה יתגלה בלבוש-גבורה, והעולם יכיר ויודה שהוא המלך; ומבאר, שזה יתרחש בימות המשיח לפני הגאולה כי "לבש ד' עוז התאזר" - הקב"ה לבש את הגבורה בה התאזר כבר בעבר: "עוז" זה התורה, והקב"ה התאזר בגבורתה בעת נתינתה לבני ישראל על הר-סיני, שאז היו רעמים וברקים כל כך חזקים עד שאומות העולם חשבו שהעולם עומד להיחרב, ורק בלעם הסביר להם ש "ה' עוז לעמו ייתן" - שהקב"ה נותן לעמו את התורה החזקה, והיא זו שבכוחה לבנות עולמות או להחריבם...

ועל-כך אומר המשורר שבימות המשיח, כאשר הקב"ה יהי ל"מלך" על ידי לבוש גבורה הוא לא יעשה זאת על-ידי לבוש גבורה חדש המיועד לתכלית חדשה, אלא יהיה זה בלבוש הישן של מתן תורה, של "ד' עוז לעמו יתן". הקב"ה יקום לבצר את התורה בעולם, וכשם שנתינתה בפעם הראשונה הייתה מלווה בהוכחה כי הוא השולט על הטבע – כך גם בפעם השנייה, תהליך קבלת התורה יהיה רצוף במראות גבורה שתכליתם היא: שכל העולם יקבל את התורה. אבל, מוסיף המשורר – "אף תיכון תבל בל תימוט": הרבה יטעו ויחשבו שהקב"ה מביא חורבן לעולם, ועל-זה אומר המשורר שהעולם יישאר מבוצר, "ולא ימוט"; ורק העם היהודי והתורה יתרוממו שוב: "ד' עוז לעמו תן"! 

ב. "נכון כסאך מאז, מעולם אתה": כבר קודם בריאת העולם, שאז היה הקב"ה לבדו "מעולם אתה" - הכנת את כסא מלכותך. ותכלית בריאת העולם היא כדי לחזק את התורה ועם ישראל; את התורה – כמאמר רז"ל "בשביל התורה שנקראת ראשית נברא העולם" וכבר אז נקבע שהקב"ה יבוא לבוש בגבורה כדי לבצר מקום לתורה, והפעם הזאת לא תהיה כדי להחריב את העולם, אלא כדי לבצר את התורה, ולפעול להתגשמות הייעוד "והיה ד' למלך על כל הארץ" על ידי זה – שכל העולם יתוודע לתורה ויקבל אותה באמצעות העם היהודי.

"נשאו נהרות ד', נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכיים": פירושו המילולי של הפסוק הוא - שהנהרות ירוממו את הקב"ה; הנהרות יגבירו את קולם, הנהרות יגבירו את רעשם! זאת-אומרת, שרעשם וגעשם של הנהרות - ירומם את הקב"ה. המשמעות היחידה בזה היא, שהקב"ה יתרומם על-ידי-זה שהוא ירעיש את הימים קודם הגאולה, וע"י אותו רעש יבינו כולם שהקביה הוא מרומם.

המסקנה המעשית היא, שהנהרות הרועשים יביאו לשנויים גדולים בעולם; ולדוגמא: הם יטבעו מדינה שלימה, או על-כל-פנים חלקה הגדול, ואסון טבע זה יביא למהפך בהסתכלות האנושית: פשוט יראו בזה את העונש האלוקי: ייתכן גם שאסון טבע זה ישנה את המפה הפוליטית הכלל- עולמית, על-ידי שרשרת אירועים שתתחיל באותה המדינה הנטבעת.

סיכומו של דבר: קודם הגאולה יתרחש רעש מים גדול שיזעזע את העולם בעוצמתו, עד כדי כך שהעולם ישוב לרומם את הקב"ה. וכך יובן הפסוק שהמים הרימו את הקב"ה ע"י רעשם וגעשם. 

ד. "מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ד'": קולות הימים הרבים יגרמו לאדירים להישבר, ואז יהיה ד' אדיר זאת אומרת שכתוצאה מרעשי מים אדירים אלו יבטלו האדירים בארץ – אימפריות כלל עולמיות יקרסו מכוחו של הים, ואז תבוא גם ההכרה האנושית, וכולם יסכימו על כך, שהקב"ה הוא האדיר היחיד בשמים. 

ה. "עדותיך נאמנו מאוד לביתך נאוה קודש ד' לאודך ימים": מגידי העדות שלך נאמנים מאוד; לביתך מתאימה הקדושה; אלוקים – שיהיה לאורך ימים! המשורר האלוקי מסיים את הפרק בתיאור מצב העולם לאחר שהאנושות כולה תכיר במלכותו של הקב"ה: העולם כולו יאמר שנבואות הנביאים אודות הקב"ה וגאולתו לעם ישראל - התאמתו בתכלית. זאת אומרת, שבאותו זמן הגאולה השלימה תהיה למציאות בשטח - היהודים יחזרו לארץ ישראל ובית המקדש ישוב וייבנה, וכל אומות העולם יימשכו לשם כדי ללמוד מקרוב, את הדרכים האלוקיים.

עוד יאמרו אומות העולם "לביתך נאוה קודש" - לבית המקדש מתאימה הקדושה; זאת-אומרת, שהקדושה תשוב ותשרה בבית המקדש כבעבר, וגם אומות העולם יודו בכך. ומוכרחים לומר שזאת היא כוונת המשורר שהרי ללא התממשות הייעודים הללו - אף אחד לא יוכל לומר "עדותיך נאמנו מאוד'. שכל נבואות הנביאים התאמתו בתכלית; ואף אחד לא יוכל לומר "לביתך נאווה קודש" אילולי יהיה כך בפועל. 

אומות העולם יבקשו גם מהקב"ה שימשיך להשרות שכינתו בבית המקדש לאורך ימים; שזה מורה על שלימות גאולתם של ישראל – שהעמים לא יפריעו להם כלל, ועד כדי כך, שאומות העולם עצמם יבקשו מהקב"ה להשרות את שכינתו בבית המקדש.

כדרכו של המשורר – גם כאן הוא ממעט במילים, אבל מעט הכמות הוא רב האיכות, ומזמור זה מכיל בתוכו את כל עניין הגאולה: גם את ערב הגאולה וגם אחרית הימים, המוטיב במרכזי של הפרק הוא, רעש מים גדול שיראה את החוזק האלוקי, וישנה את האנושית כולה שינוי רוחני. רעש-מים זה יהיה אות הפתיחה של הגאולה השלימה, ולאחריו יתרומם בעולם כבודם של הקב"ה, התורה וישראל, עד להשראת שלום אמיתי בעולם והשלמת כל ייעודי הנביאים במילואם, אכי"ר.

האחרונים של סוף הגלות, וכלשונו "לצחצח את הכפתורים", כי לא נשאר מלאכה מרובה מעבודת בירור הניצוצות האלוקיים והכשרת והכנת העולם כלו, והעיקר – כל אחד את עצמו ואת הסובבים אותו והבאים אתו במגע, להיות משכן לאלקות בגילוי ובבירור בגאולה השלימה מיד בקרוב ממש.