אמרו חז"ל "משנכנס אדר מרבים בשמחה", שבאדר עצם השמחה היא מצווה! מסביר הרבי שלא רק בעת העיסוק בדברי טוב וקדושה, תורה ומצוות צריכים לשמוח, אלא בכל זמני החודש גם בעיסוק בעניני חולין גשמיים צריך לשמוח - "משנכנס אדר ..  העיקר היא השמחה" (לקו"ש ד,1274).  

"מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" - המצווה הכי קלה והמצווה הכי קשה היא - שמחה:  

שאל כל אדם איזו מצווה הכי קל לקיים והוא יענה "לשמוח". שאר המצוות: להשכים קום ולהתפלל, ליתן צדקה לעניים, להניח תפילין, לצום ביום-כיפור - כל אלה הם מצוות שיש לעמול ולטרוח בכדי לעשותם, לא כן היא השמחה, נו, מה הבעיה לשמוח.  

ומצד שני מצוות השמחה היא הקשה ביותר לביצוע:   כי אין הכוונה לשמחה שמתוך כוסית וודקה, או שאר מיני תענוגות - סעודה, מוזיקה, מחזה נאה - אלא שמחה של הנאה ואושר פנימי! האדם השמח מצוי בשלווה ורוגע פנימי, הוא כאילו  מתרומם טפח מעל פני הקרקע, לשמים, והוא שוכח את כל דאגותיו וטרדותיו!  

לכן היא גם הכי קשה לביצוע: אפשר לעשות מצוות טכניות בגופנו, אבל קשה יותר לשלוט על רגשות לבנו, להכניע ולגרש את כל הדברים המעציבים ולהיות בשמחה ורוממות רוח אמיתית.  

ההיסטוריה היהודית מלאה במצוקות וטרגדיות אנושיות, הגלויות הנוראיות גזירות השמד, הגירוש, העוני וכו' וכו', במאה הקודמת נפטרו לא-עלינו רבבות אלפי יהודים מעוני ורעב וכו', וזאת בנוסף לגזירות הצר היטלר וכו';   

עתה, בדורנו, זכינו בחסדי ה' יתברך, להיות ב"דור השפע", בעולם כולו כמעט ואין מציאות של יהודי שמת ברעב, של יהודי שאין לו פת לחם למחי'ה.  

היה הדבר צריך לגרום להתחזקות השמחה בדורנו, אך מסתבר שאין הדברים כך: תיאורי השמחה שהיו בקהילות היהודיות בדורות קדומים נעלים באין ערוך מהשמחה השורה בדורנו. בתוך דירה קטנה מועטת חדרים ומרובת נפשות - שרתה שמחה אמיתית;   ומה היום בדור השפע?! אנשים רבים שרויים בעגמת נפש וחולשה נפשית ובתור שכזה גם מתעוררות מצוקות ומריבות בתוך התא המשפחתי.  

"אֵם" כל הכשלונות הרוחניים והגשמיים היא העצבות והדכאון, ו"אֵם" כל ההצלחות הרוחניים והגשמיים היא השמחה.  

עצבות ו"נקיפות מצפון" הן דברים חיוביים או לא?  

ב"תניא" (פרקים כו-ט) דן אדמו"ר הזקן במהות "תחושת נקיפות מצפון" - אדם שלא קיים מצווה מסויימת ואחר-כך לבו  מתמלא בצער וכאב לב, האם מקורו מהכוח והיצר הטוב או מהכוח והיצר הרע?  

והוא קובע בהחלטיות שזה נובע מהכוח והיצר הרע!  

אדם שלא התפלל כראוי או שלא עשה מצווה מסויימת, ואחר-כך בעת הילוכו ברחוב בשעות היום, הוא נזכר בדבר וממלאים אותו רגשות נקיפות מצפון וחרטה, הרי לכאורה זה דבר חיובי וטוב שיצטער על חטאיו!   

אבל אדמו"ר הזקן מסביר שזה מכוחות הרע: כי איך באמצע עיסקיו בעניני העולם צצים לו נקיפות מצפון ורגשי חרטה קדושים?! הלא אם אפילו בהיותו בבית-כנסת עטור בטלית ותפילין נופלים במוחו ולבו מחשבות והרהרורים בעניני חולין וכו', אז "באמצע הרחוב" יפלו לו הרהורי חרטה לתשובה לה'?!  

אלא וודאי שזה מהיצר הרע, אכן כן, היצר הרע לפעמים מטיל באדם הרהורי חרטה!!! הכיצד הלא הוא "רע" וכל מטרתו להזיק ולפגוע באדם? כי מעשה זה של הטלת חרטה וצער באדם הוא המעשה הפוגע ומדרדר מאוד את מצבו הרוחני של האדם – ובשנים:      

1) הוא מצער את האדם ומפילו לדכאון, חוסר מרץ וכאב לב,  באיצטלא (=לבוש) של קדושה ודת, הוא אומר לו "מה אתה שווה, הלא לא קיימת את המצווה היטב, אתה רחוק מאלוקות", כך האדם נחלש וחסר מרץ והתלהבות בחייו.  

2) מאוחר יותר כשהאדם יבוא לקיים מצווה אחרת, ילחש לו היצר "עצה ידידודית"  בלבוש דתי: "מה לך לקיים מצוות, הלא בין כה אינך שווה מאומה, הרי אתה נחות מאוד מבחינה רוחנית, איך בך ובמעשיך כל תועלת. חבל לך להשקיע במעשים טובים שממילא אין להם ערך".  

לדוגמא אדם שלא עמד בניסיון וחילל שבת, פונה אליו היצר הרע "ברוב צידקותו" ואומר לו: מה לך ללכת לבית הכנסת להתפלל בשעה שבין כה חיללת שבת, אתה לא שווה מאומה, ואין לך מה להמשיך לשמור שבת. ובכלל לכבוד שמים אל תבוא לבית הכנסת כדי שלא לפגוע במקום קדוש בכניסת איש שפל שכמוך... כך נעשה לו היצר ההרסני לצדיק ודואג לכבוד שמים...  

משל למה הדבר דומה, מתופעת ה"דיאטה" הנפוצה כל כך בדורות האחרונים, שאדם הנשמר ונזהר מאוד מאכילת מזונות לא בריאים, הרי כשקורה פעם שהוא אוכל מאכל לא בריא, אחר כך תוקפים אותו נקיפות מצפון, ואף הם מהכוחות ההרסניים הבאים לשבור את רוחו, ולהפיל אותו לתהום: הלא בין-כה כבר אכלת מזון לא בריא ובין-כה אתה כבר לא .. אז אין לך מה להמשיך ולשמור והמשך לזלול ככל אוות נפשך...  

[ההזדמנות היחידה שמותר לאדם להיות בנקיפות מצפון זה בעת החטא ממש, אם אז מתעוררת בו החרטה, או אז וודאי שזה מכוחות הטוב המנסים להלחם ברע ולמנוע את האדם מלחטוא, ויש לנצל את ההתעוררות ולהמנע מהרע; אבל בזמנים אחרים: לעולם יש להיות בשמחה. חוץ מעיתים מיוחדים, עתות התשובה כמו מידי לילה לפני השינה באמירת קריאת שמע שעל המיטה, בימי התשובה בחודש תשרי שהם עת רצון לעורר את התשובה].   

"להסתכל על חצי הכוס המלאה"; הסיבות לשמחה  

פתגם עממי אומר "צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה ולא על החצי הריק", כלומר אדם שמח מסתכל רק על הדברים הטובים שיש לו ולא על הדברים הלא טובים.  

בהזדמנויות רבות דיבר הרבי על אין ספור סיבות שיש לכל יהודי להיות מצוי בשמחה תמידית - ומהם:  

1) מבין מליארדים של נבראים ויצורים הקיימים בעולמו של הקב"ה בחר לו הקב"ה אותנו, עם ישראל, מתי מספר, להיות "עם קרובו", אל ביתנו וגופנו בוחר לו המלך הגדול שבמלכים לבוא לשכון ולבקר, כמה עונג ושמחה זה צריך לעורר אצל כל אדם ישר ונבון.   איזו שמחה היתה לאדם אם המלך הגדול בעולם היה בא לבקר בביתו, כמה הכנות היה עורך לכבודו; ואנו מדברים לא במלך הבשר ודם, אלא במלך מלכי המלכים, הקב"ה, הבא לשכון בביתו וגופו של היהוד, נו, כמה שמחה זה צריך לעורר ולשלהב.  

2) זכינו לחיות בדור השפע שהקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו גילה ונתן לנו התפתחות גשמית, שכלולים אדירים בכל התחומים, לדוגמא בתחום הרפואי שלל ההמצאות והחידושים המדהימים, אשרינו שזכינו לחזות ולהנות מכל אלו ובוודאי להשתמש בהם לקדושה. בדורות קדומים לא היה שפע רוחני בכמות אדירה שכזו: בהשיג ידו של כל אדם בשקלים ספורים, לרכוש ספרי קודש ותשמישי קדושה. ל"נשר הגדול" הרמב"ם היו בספרייתו רק שמונים ספרים ואילו  היום ליהודים רבים יש מאות ואף אלפי ספרים.  

3) ועיקר כל העיקרים "שישו ושמחו בשמחת הגאולה", ההכרזה הנבואית של הרבי שאנו בור האחרון של הגלות, והדור הראשון של הגאולה, זה צריך לפרוץ ולבטל כל מיני צער ועצב ולעורר בלבות כל בני הדור שמחה אדירה ועצומה; עוד שניות ספורות כל הגלות והצער יתבטלו לחלוטין. הנה הנה משיח בא!   

סיפור נפלא על חסיד שנהיה עצוב  

בעיר נעזין חי חסיד, מאיר זלמן שמו, שהיה סוחר בעל עסק ויהודי ירא שמים המקפיד בקיום תורה ומצוות בדרכי החסידות בעל עסק, מתפלל בציבור קובע עתים לתורה בנגלה ובחסידות ובשבתות היה מאריך בתפילה וחוזר חסידות בציבור.  

ביום מן הימים החל להרהר במחשבתו שאינו עושה מספיק בעבודת ה', אינו מקדיש כראוי את זמנו ועתותיו לתורה ומצוות, ואט אט שקע בעצבות ומרה שחורה גדולה. בצר לו כשמצבו הנפשי היה בדיכאון נסע לרבו, אדמו"ר הצמח צדק ושפך לפניו את מר-לבו ובכה מקרב לב. ויענהו הצמח צדק: הרהורים אלו מעצת היצר הרע הם, "נלכדת ברשת הנפש הבהמית שהיא מטילה בך מרה שחורה", לבלבלך מעבודת בקודש, עליך להרפות ממחשבות אלו ולהרבות בשמחה ומתוך כך תוסיף ותעלה בעבודת ה'. (אג"ק מהוריי"צ, ח,תרנח)  

הבה ונתבונן בדברים:   יהודי מצטער באמת על מצבו הרוחני הדרוש תיקון, עד כדי כך שזה גורם לו עצב ודיכאון, היש לך דבר מופלא מזה – אדם הדואב את חולשתו הרוחנית! אבל הצמח צדק אומר שצער זה נובע מ"רשת הנפש הבהמית"! מ"עצת כוחות הרע"! נסכית ונשמע לדברים: צער ודיכאון על חוסר בעבודת ה' הוא עצת היצר הרע – היתכן?!     

כבר אמר נעים זמירות ישראל "עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה". על ידי שמחה, ממהרים וטמזרזים את ביאת הגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו, בקרוב ממש