יוֹשֵׁב הַמּוֹרֶה דָּוִד מוּל הַר גָּבוֹהַּ שֶׁל מִבְחָנִים, מְכַוֵּץ גַּבּוֹת בְּרִכּוּז וּמְנַסֶּה לְפַעְנֵחַ אֶת כְּתַב הַחַרְטֻמִּים שֶׁל... לֹא נַגִּיד אֶת הַשֵּׁם כִּי זֶה לָשׁוֹן הָרַע. הוּא מִתְאַמֵּץ קָשׁוֹת כְּדֵי לְהָבִין לְמָה רוֹמֵז הַכּוֹתֵב הַנִּכְבָּד בְּשִׁרְבּוּטָיו. וְאִם לֹא דַּי בַּצָּרָה הַזּוֹ, הֲרֵי שֶׁגֹּדֶל הַכְּתָב אַף הוּא מִצְטָרֵף לַחֲגִיגָה. יֵשׁ אוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת כָּל כָּךְ שֶׁצָּרִיךְ זְכוּכִית מַגְדֶּלֶת כְּדֵי לְגַלּוֹת אוֹתָן, וְיֵשׁ אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת כָּל כָּךְ, שֶׁהֵן חוֹרְגוֹת מִכָּל הַשּׁוּרוֹת הַמֻּסְכָּמוֹת. 

 
מַה לַּעֲשׂוֹת, כָּכָה זֶה בְּגִיל צָעִיר כְּשֶׁרַק מַתְחִילִים לִכְתֹּב. הַכְּתָב לֹא תָּמִיד בָּרוּר וּמְסֻדָּר. זֶה דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לְהָבִין. אֲבָל מַדּוּעַ בַּתּוֹרָה אֲנַחְנוּ מוֹצְאִים אֵיזוֹ אוֹת קְטַנָּה סְתָם פִּתְאוֹם? בֶּטַח כְּבָר הִבְחַנְתֶּם בַּחֻמָּשׁ, שֶׁבַּמִּלָּה 'וַיִּקְרָא', הָ-א' קְטַנָּה מִשְּׁאָר הָאוֹתִיּוֹת. לָמָּה זֶה כָּכָה? 

 
שְׁאֵלָה זוֹ שָׁאַל הָרַבִּי הַ"צֶּמַח צֶדֶק", בִּהְיוֹתוֹ יֶלֶד, אֶת סָבוֹ אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן. 

 
הֵשִׁיב לוֹ סָבוֹ שֶׁיֵּשׁ פָּסוּק בְּדִבְרֵי הַיָּמִים בּוֹ נִכְתַּב שְׁמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּ-א' גְּדוֹלָה. הָ-א' הַגְּדוֹלָה מְרַמֶּזֶת שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן הִרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ חָשׁוּב. הוּא הִכִּיר אֶת מַעֲלוֹתָיו הַגְּדוֹלוֹת בְּתוֹר יְצִיר כַּפָּיו שֶׁל ה'. מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, לְעֻמַּת זֹאת, הָיָה עָנָו מְאוֹד.

לָכֵן בַּפָּסוּק 'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה' הָ-א' קְטַנָּה, כְּדֵי לְרַמֵּז עַל הָעֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה שֶׁהִרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ שָׁפָל וְקָטָן. 

 
אָז כְּמוֹ מִי אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת, כְּמוֹ מֹשֶׁה אוֹ כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן? 

 
הַתְּשׁוּבָה הִיא: גַּם וְגַם. הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ כְּתוּבָה בְּאוֹתִיּוֹת בֵּינוֹנִיּוֹת כְּדֵי לְהוֹרוֹת לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ גַּם בַּגַּאֲוָה שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְגַם בָּעֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. כְּשֶׁנִּדְרָשׁ מִיְּהוּדִי לְהוֹסִיף וּלְהַדֵּר בְּמִצְווֹת, אָסוּר לוֹ לַחְשֹׁב 'מִי אֲנִי בִּכְלָל? מִי אָמַר שֶׁאַצְלִיחַ?' אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ לָנוּ נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה וּלְהַכִּיר בַּמַּעֲלוֹת שֶׁלָּנוּ, כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן. 

 
מִצַּד שֵׁנִי, אָסוּר לָנוּ לְהִתְגָּאוֹת וּלְהִתְנַשֵּׂא עַל יְהוּדִי אַחֵר. פֹּה, צָרִיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּעֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְלַחְשֹׁב: 'אִם הֶחָבֵר הָיָה מְקַבֵּל אֶת הַתְּכוּנוֹת וְהַכִּשְׁרוֹנוֹת שֶׁאֲנִי קִבַּלְתִּי, הוּא בְּוַדַּאי הָיָה מְנַצֵּל אוֹתָם טוֹב יוֹתֵר.'
 
(ע"פ לקו"ש חי"ז ע' 1-8)