מקרא מגילה:
את מגילת אסתר יש לקרוא (או לשמוע ממי שקורא אותה) מתוך מגילה כשרה הכתובה על קלף. את הקריאה שומעים
פעמים – בליל הפורים וביומו. יש להקפיד לשמוע כל מילה ולא להחמיץ אפילו אחת.
כדאי להכין מראש אביזר חשוב – רעשן! בכל פעם שמזכירים את שמו של המן (בתוספת תואר כלשהו) – מרעישים ו"מכים" את המן. בעת העתיקה היו רעשנים, שתוך כדי הכאה, היה נמחק שמו של המן שנחקק עליהם.
הרעיון המרכזי של קריאת המגילה הוא: לא לקרוא אותה "למפרע", כסיפור שהתרחש אי-פעם – אלא כאירוע אותו
הננו חווים מחדש, ומהוה מורה-דרך לחיינו כיום.
משלוח מנות:
את משלוחי המנות שולחים ביום, לאחר קריאת המגילה. יש לשלוח לכל הפחות משלוח אחד, המכיל שני מיני מאכל.
הסיבה העיקרית למצווה, היא כדי שלכל אחד יהיה את צורכי הסעודה.
מצווה זו, מדגישה את אחדות עם ישראל.
מתנות לאביונים:
לפי הרמב"ם זו המצווה החשובה ביותר, בה צריך להרבות בפורים יותר מכל! לכל הפחות יש לתת מתנה אחת (מטבע) לשני עניים. אולם, שמה של המצווה מעיד כי יש לתת זאת בכבוד, בתור מתנה, ולא רק כמעשה חסד לעני.
על חג הפורים נאמר: "כל הפושט יד – נותנים לו". הוראה זו כולל משמעות עמוקה יותר, בקשר לבקשת הגאולה: כל
יהודי יכול לפשוט את ידו ולבקש מה': אנא, הבא את הגאולה עכשיו!
משתה ושמחה:
בחג הפסח אנו מציינים– חירות; בחג השבועות – את קבלת התורה; בחנוכה – את האור; ואילו ימי הפורים – מוגדרים
לכל לראש כ"ימי משתה ושמחה". זו אינה מצווה ספציפית, אלא המהות של היום כולו: שמחה. מהחג הזה אנו שואבים
שמחה לכל השנה.
חכמינו הפליגו בחובת השמחה ביום זה, וקבעו כי על האדם להתבסם כל כך, עד שלא ידע בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי". המשפט התמוה לכאורה, מכיל רעיון עמוק: יהודי מבחין בין רע לטוב לא רק מתוך שכל ומודעות, אלא גם "עד דלא ידע" – מתוך ערפול חושים, כשאינו מסוגל לבחון דברים מבחינה הגיונית - קיים אצלו אינסטינקט של הנשמה: ברוך מרדכי, ארור המן.
