אֲנַחְנוּ, בְּדוֹמֶה לַיְּתֵדוֹת, חַיִּים בַּדּוֹר הַנָּמוּךְ בְּיוֹתֵר. הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים מִתְנוֹסְסִים מֵעָלֵינוּ לְתִפְאֶרֶת, וַאֲנַחְנוּ תְּקוּעִים אֵי-שָׁם לְמַטָּה, מִתְמוֹדְדִים מוּל רוּחוֹת זָרוֹת שֶׁנּוֹשְׁבוֹת בָּרְחוֹב וּמְאַיְּמוֹת לִסְחֹף אוֹתָנוּ
רוּחַ הַמִּדְבָּר הַצּוֹנֶנֶת הוֹצִיאָה אֶת גַּרְגְּרֵי הַחוֹל בְּמָחוֹל עַלִּיז. הַיְּלָדִים אָהֲבוּ לְהִתְבּוֹנֵן בִּמְעַרְבּוֹלוֹת הַחוֹל הַקְּטַנּוֹת שֶׁהִתְחָרוּ בֵּינֵיהֶן מִי תַּגִּיעַ גָּבוֹהַּ יוֹתֵר. אֲבָל הָיוּ כָּאֵלּוּ שֶׁהַדָּבָר לֹא שִׁעְשֵׁעַ אוֹתָם כְּלָל. "קַר הַיּוֹם." רָטַן טֶדִי בְּמֹרַת רוּחַ. "כֵּן." הִסְכִּים קוֹבִּי. "וְהָרוּחַ לֹא מִתְכַּוֶּנֶת לַעֲשׂוֹת לָנוּ הֲנָחוֹת..." בְּסֵתֶר לִבּוֹ רִחֵם קוֹבִּי עַל חֲבֵרוֹ. חֲסֵרָה לוֹ מְעַט יַצִּיבוּת. וְרוּחַ חֲזָקָה בִּמְיֻחָד, עֲלוּלָה לְהוֹצִיא אוֹתוֹ מִשִּׁוּוּי מִשְׁקָל.
"תַּגִּיד," שָׁאַל טֶדִי, "לֹא מִתְחַשֵּׁק לְךָ לִפְעָמִים לָצֵאת קְצָת מֵהַ... אִיכְס טְפוּ." גַּרְגְּרֵי חוֹל נִכְנְסוּ לוֹ לַפֶּה וְהוּא יָרַק אוֹתָם בְּתִעוּב. "הִתְכַּוַּנְתִּי לוֹמַר, לָצֵאת קְצָת מֵהַמַּחֲנָק הַזֶּה. אֲנַחְנוּ תְּקוּעִים פֹּה כְּבָר לֹא יוֹדֵעַ כַּמָּה זְמַן."
"לְפָחוֹת," הָיָה קוֹלוֹ רְווּי קִנְאָה, "לְפָחוֹת הָיוּ מַכִּירִים קְצָת בְּעֶרְכֵּנוּ. לֹא שֶׁאֲנִי רוֹדֵף כָּבוֹד חָלִילָה, אֲבָל בְּכָל זֹאת... אַתָּה בֶּטַח מֵבִין לְמָה אֲנִי מִתְכַּוֵּן. אֲנָשִׁים חוֹלְפִים לְיָדֵינוּ, לֹא שָׂמִים לֵב שֶׁאֲנַחְנוּ קַיָּמִים בִּכְלָל. בְּעֵינַיִם מִשְׁתָּאוֹת הֵם בָּאִים לַחֲזוֹת בְּיָפְיָן שֶׁל יְרִיעוֹת הַתַּחַשׁ הַצִּבְעוֹנִיּוֹת, מִתְפָּעֲלִים מֵהַקְּרָשִׁים הַמְּצֻפִּים זָהָב, נִדְהָמִים לְמַרְאֵה כִּיּוֹר הַנְּחֹשֶׁת הַמַּבְהִיק בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, וַאֲנַחְנוּ מָה? תְּקוּעִים בָּאֲדָמָה עַד לָרֹאשׁ, נְמָלִים מְצִיקוֹת לָנוּ בְּאֹפֶן קֶבַע, וִילָדִים רוֹמְסִים אוֹתָנוּ בְּחֹסֶר זְהִירוּת מְשַׁוֵּעַ."
קוֹבִּי לֹא חָשַׁב כָּמוֹהוּ. "מַה קּוֹרֶה לְךָ?" גָּעַר בַּחֲבֵרוֹ. "שָׁכַחְתָּ שֶׁאֲנַחְנוּ מַחְזִיקִים פֹּה אֶת כָּל הָעֵסֶק? מִכָּל הַכֵּלִים הַיָּפִים וְהַמְּהֻדָּרִים מִי הִצְלִיחַ לַחְדֹּר הֲכִי לָעֹמֶק? אֲנַחְנוּ! אֲנַחְנוּ, שֶׁתְּקוּעִים בָּאֲדָמָה מַחְזִיקִים אֶת הַיְּרִיעוֹת הַיָּפוֹת שֶׁלֹּא תִּתְעוֹפֵפְנָה בָּרוּחַ. בִּלְעָדֵינוּ, הַמִּשְׁכָּן לֹא יִהְיֶה שָׁלֵם."
זֶהוּ, בִּקְצָרָה, סִפּוּרָם שֶׁל שְׁנֵי יְתֵדוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּשְׁכָּן. אוֹתָם יְתֵדוֹת שֶׁהָיוּ קְשׁוּרִים לְשׁוּלֵי הַיְּרִיעוֹת, נִתְחֲבוּ בְּכוֹחַ בָּאֲדָמָה, הֶחְזִיקוּ אֶת הַיְּרִיעוֹת שֶׁלֹּא יִתְנוֹדְדוּ בָּרוּחַ, וְנֶחְשְׁבוּ לִגְמַר מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן.
זֶהוּ, בִּקְצָרָה, גַּם הַסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ.
אֲנַחְנוּ, בְּדוֹמֶה לַיְּתֵדוֹת, חַיִּים בַּדּוֹר הַנָּמוּךְ בְּיוֹתֵר. הַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים מִתְנוֹסְסִים מֵעָלֵינוּ לְתִפְאֶרֶת, וַאֲנַחְנוּ תְּקוּעִים אֵי-שָׁם לְמַטָּה, מִתְמוֹדְדִים מוּל רוּחוֹת זָרוֹת שֶׁנּוֹשְׁבוֹת בָּרְחוֹב וּמְאַיְּמוֹת לִסְחֹף אוֹתָנוּ. תַּפְקִידֵנוּ הוּא לַעֲמֹד אֵיתָן כְּנֶגֶד הָרוּחַ הַזָּרָה, וּלְסַיֵּם אֶת עֲבוֹדַת הַדּוֹרוֹת כֻּלָּם, עַל-יְדֵי הַחְדָּרַת הַקְּדֻשָּׁה לְמַטָּה-מַטָּה, בַּמָּקוֹם הֲכִי תַּחְתּוֹן שֶׁרַק יָכוֹל לִהְיוֹת.
תַּחְזִיקוּ חָזָק חֲבֵרִים! תֵּכֶף בָּאִים הָעֲנָנִים, אֲנַחְנוּ כְּבָר יוֹצְאִים...
(ע"פ לקו"ש חל"א ע' 200)