פעם היו מחפשים נתונים אחרים לגמרי. תרו אחרי שאר רוח, דבקות באמת, שנאת בצע, אהבת הבריות, ענווה. היום אבד הכלח על כל אלה. אלה תכונות שלא רק שאינן מקדמות את מי שניחן בהן לכס המנהיגות, אלא אף מרחיקות אותו ממנו. תמימות, ישרת הדרך ושאר מידות טובות באמת, הפכו למרכולת שאפשר רק לסקור במוזיאון ההיסטוריה. הכבוד והתהילה המודרניים שמורים למניפולאטורים והתככנים.  

*

אם להיות כנים, גם מנהיגים מן העבר מונצחים בתודעת רבים בעיוות. מתייחסים בעיקר למהפכות שחוללו, ולא לנתוניהם האישיים הערכיים. מתמקדים בעוצמה אליה הגיעו, ולא בתכונות האיכותיות שמהן צמחה עוצמתם.
 
דוגמה לכך יכולה לשמש התודעה על משה רבינו. לכל הדעות מדובר במנהיג רב עוצמה. אדם שהצליח לשחרר 600 אלף עבדים מארץ ששנים על גבי שנים לא הוציאה לחופשי אף עבד אחד, להנהיג את כל המשוחררים עם בני משפחותיהם כנוודים במדבר שממה מאיים במשך ארבעים שנה, תוך כדי התמודדות עם מתנגדים מבפנים ואויבים מבחוץ. אדם כזה חייב להיות בעל נתונים נדירים של אישיות מפעימה.  

השאלה היא, מהיכן צמחה בו יכולת המנהיגות הזו. חלקת לשון בוודאי לא הייתה לו. הוא היה כבד-פה וכבד-לשון. הופעה מרשימה? כריזמה? גם אם היו בו, לא אלה הכישורים שלזכותם אפשר לזקוף הצלחות שמימיות כאלה.  

התשובה האמיתית היא היותו "עניו מאוד". משה רבינו היה בטל בתכלית לקדוש-ברוך-הוא. כל עולמו היה הקדוש-ברוך-הוא ורצונו. הוא היה בטל לאינטרסים האלוקיים וחף לחלוטין מכל אינטרס אישי, וההתבטלות הזו אפשרה כביכול לקדוש-ברוך-הוא לפעול דרכו, כך שכל מעשיו לא היו אישיים שלו, אלא של מלך מלכי המלכים. לכן בעצם תוצאותיהם היו כה מזהירות.  

ביום שישי זה, ז' באדר א' חל (לפי אחת הדעות) יום ההולדת של משה רבינו. עד כמה סמלי הדבר, שדווקא פרשת השבוע, פרשת תצווה, היא היחידה בתורה שמדובר על משה אך לא מוזכר בה שמו. ביטוי טהור להתבטלות טהורה.   

*

בכל הדורות מעמיד הקדוש-ברוך-הוא לעם ישראל מנהיג שימשיך את דרכו של משה. מנהיג-אמת, ישר דרך, אוהב את הבריות ומעל לכול – בטל בתכלית. כזה ש"אין לו על גביו אלא את ה' אלוקיו", ולכן שותל בו הקדוש-ברוך-הוא את נשמתו של משה ודרכו מנווט את עם ישראל ומורה להם כיצד להמשיך בדרכם הסלולה אל יעדם. אל משאת הנפש של כל הדורות – הגאולה השלמה.  

גם בדורנו זכינו למנהיג כזה – הרבי מליובאוויטש. הרבי הוא לכל הדעות המנהיג היהודי הדגול ביותר בדורנו. התרשמותם של רבבות האנשים שזכו לבוא במחיצתו, מגלמת השתאות לנוכח נתונים נדירים של אישיות מפעימה. לזכות הרבי נזקפות הצלחות שמימיות ממש בניווט העם אל ימות המשיח. וגם כאן – כמו אצל משה רבינו – הכול מבוסס על התבטלות-אמת לקדוש-ברוך-הוא ולרצונו.  

זו המנהיגות שאליה כולנו צריכים לשאת עיניים. לנער את מושג המנהיגות מכל התחפושת הדביקה עד כדי מיאוס, שעטו עליו, ולגלות את משמעותו האמיתית.   בקרוב ממש יתגלה הרבי לעין כול כמלך המשיח, ואו אז הכול יכירו בכך. אולם הדבר הנכון הוא להכיר בכך כבר עכשיו, ולקרוא באמונה: 'יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד'.