בְּקָרוֹב נִרְאֶה כֻּלָּנוּ אֶת הַר הַבַּיִת בְּתִפְאַרְתּוֹ וְאֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּבִנְיָנוֹ; בְּקָרוֹב נִכָּנֵס אֶל עֶזְרַת הַנָּשִׁים וְאַף אֶל עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל. וּלְהַפְתָּעָתֵנוּ, גַּם פְּנִימָה יוֹתֵר תֻּתַּר הַכְּנִיסָה.

שֶׁכֵּן בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה יִתְעַלּוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדַרְגַּת כֹּהֵן גָּדוֹל, אֲשֶׁר לוֹ הַזְּכוּת לְהִכָּנֵס לְכָל חֶלְקֵי הַמִּקְדָּשׁ, כּוֹלֵל קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. הִצְטָרְפוּ אֵלַי.

וַואוּ! אֵיזֶה מָקוֹם מַדְהִים! קְדֻשָּׁה אַדִּירָה שׂוֹרֶרֶת בּוֹ מֵחַד וְיֹפִי נֶאְדָּר וּמָלֵא הוֹד מֵאִידָךְ. הַקִּירוֹת מְצֻפִּים שַׁיִשׁ וְזָהָב טָהוֹר. יֹפִי שֶׁלֹּא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה! לֹא סְתָם נֶאֱמַר שֶׁמִּי שֶׁלֹּא רָאָה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא רָאָה בִּנְיָן יָפֶה מִיָּמָיו.

כַּאֲשֶׁר נַעֲבֹר אֶת הַפֶּתַח וְנִכָּנֵס דֶּרֶךְ פָּרֹכֶת הָעֲנָק הַתְּלוּיָה עָלָיו בִּמְקוֹם דֶּלֶת, נִמְצָא אֶת עַצְמֵנוּ עוֹמְדִים בְּאוּלָם שֶׁהוּא בְּעֶצֶם חֲדַר הַמָּבוֹא לַהֵיכָל עַצְמוֹ. בָּאוּלָם נִצָּבִים שְׁנֵי שֻׁלְחָנוֹת, אֶחָד עָשׂוּי מִשַּׁיִשׁ וְהַשֵּׁנִי מִזָּהָב. אַף לֹא אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם הוּא שֻׁלְחַן לֶחֶם הַפָּנִים הַנִּמְצָא בְּתוֹךְ הַהֵיכָל.

בִּשְׁנֵי צִדֵּי הָאוּלָם נוּכַל לִרְאוֹת אֶת בֵּית הַחֲלִיפוֹת. לֹא חֲלִיפוֹת הוּא מַה שֶּׁנִּמְצָא שָׁם כִּי אִם... חֲלָפִים. בַּשָּׂפָה הָאֲרָמִית חֲלָף פֵּרוּשׁוֹ סַכִּין.

שִׂימוּ לֵב, עֲדַיִן לֹא נִכְנַסְנוּ אֶל הַהֵיכָל עַצְמוֹ! נַעֲשֶׂה זֹאת בְּמָדוֹר זֶה בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא בְּעֶזְרַת ה'.

(עַל פִּי שְׁקָלִים פ"ו מ"ד; מִדּוֹת פ"ד מ"ז)