כאשר עומדים בראש חודש אדר בו מרבים בשמחה, הרי שהשמחה האמיתית היא שמחת הגאולה השלימה, אשר בכחה מתגברים על כל המניעות והעיכובים המנסים לפגוע בשמחה

משנכנס אדר מרבים בשמחה, כאשר עומדים בראש חודש אדר, ניתן וצריך כבר לחוש את השמחה באויר. חודש אדר הוא "החודש אשר נהפך להם מאבל ליום טוב". נראה כי בימים אלו, אנו זקוקים במיוחד לברכה זו, אשר תהפוך את כל העניינים הבלתי רצויים ליום טוב.

תורת החסידות מרוממת ומדגישה את השמחה עד לרמות הגבוהות ביותר, ולכן השמחה כפולה ומכופלת. ואם כך אצל כלל ההולכים בדרך הבעש"ט ותלמידיו, הרי אצלנו, חסידי חב"ד, ובמיוחד בדורנו, כאשר זכינו לשמוע את הרבי מלך המשיח שליט"א, מפליא במעלת השמחה, על אחת כמה וכמה.

על פניו, נראה כי לא נדרשת עבודה קשה על מנת להיות בשמחה. הרי כל אחד מעדיף להיות שמח מאשר להיות בתנועה ההפכית, השמחה מרוממת את ההרגשה ואת מצב הרוח, וגורמת לאדם להתנהג באופן חיובי, להסביר פנים לכל אחד, להרגיש נפלא ואף תורמת לבריאות הנפשית והפיזית, מדוע איפוא צריך להדגיש ולעורר כה רבות על החשיבות שבשמחה, הרי זו אמורה להיות התנועה הטבעית של כל אדם?

אולם, כאשר נסתכל מעט סביבנו, ובוודאי כאשר נתבונן במה שאנו רואים, נווכח כי הדברים רחוקים מלהיות כה פשוטים. די אם נצא לרחוב ונתבונן מספר דקות בפניהם של העוברים והשבים, על כמה מהם נוכל לראות שמחה אמיתית? אצל כמה מהם ארשת הפנים תהיה שמחה, ולא רק כתגובה לבדיחה או בשורה חריגה, לא נמצא הרבה כאלו.

וכמובן, הבחינה היא לא רק אצל אחרים, אלא בעיקר אצלנו. אם נחשוב מעט, ננסה להיזכר מתי הייתה הפעם האחרונה בה חשנו שמחה אמיתית. ננסה להתבונן, האם אנו מסוגלים להיות בשמחה 'סתם כך' ביום רגיל, יום שלא קורה בו משהו מיוחד לדעתנו, בלי שום סיבה נראית לעין.

נלך עוד צעד קדימה ונחשוב, כיצד נגיב למשמע ההצעה להיות בשמחה ביום כזה, הרי פעמים רבות נחשוב לעצמנו "מה קרה?" "מה פתאום?" כך שההתנגדות לשמחה קיימת בתוכנו. הבה נתבונן מה קורה לנו כאשר אנו רואים אדם שמח ומאושר, 'סתם כך' ללא סיבה. האם נניח לו, או שנהיה בטוחים כי מסתתרת כאן איזושהי סיבה? האם אנו מסוגלים להכיל שמחה בטהרתה?

ואכן, לא חסרות סיבות העלולות למנוע מאתנו את השמחה. די להעיף מבט קצר בכותרות העיתונים, או לשמוע על המתרחש בעולם, בעולם היהודי ובארה"ק בפרט, ואף אצל כל אחד מאתנו. לא חסרות צרות ל"ע באופן פרטי, וגם המצב הכללי לא נראה מזהיר ומשמח במיוחד. כל עוד אנו מצויים בגלות, פנימית וכללית, הרי אדם אינו יכול למלא את פיו שחוק, כמאמר חז"ל, וגם לשמוח זה נראה די קשה. מי ששמח נשאל לא אחת ע"י הסביבה, החיצונית ובמיוחד הקול הפנימי "לשמחה מה זו עושה?"

הדרך היחידה להגיע לשמחה אמיתית, היא הדרך שמורים לנו רבותינו נשיאנו בתורת החסידות. לא לחינם כונו החסידים "השמחים", שכן רק אצל מי שקשור לנשיא הדור יכולה להיות שמחה אמיתית. רק מי שיודע כי הוא דבוק כל העת בקב"ה, יכול לשמוח שהרי "עוז וחדווה במקומו", איזה עצב יכול להיות למי שמרגיש את הקשר לקב"ה בכל צעד ושעל.

ובדורנו - השמחה האמיתית יכולה להיות רק מסיבה אחת - הגאולה האמיתית והשלימה. בלי זה יש את כל הסיבות שבעולם להמנע משמחה. אך, כאשר יודעים מאמינים ובטוחים בהתממשות בשורת הגאולה של הרבי מה"מ, הרי אין לכך שום מקום, שהרי כשנמצאים בזמן הגאולה אי אפשר שלא לשמוח.

ולכן, לקראת חודש אדר נזכור ונדע, כי הבחינה של כל אחד מאתנו בתור חסיד, היא בכך שהוא מסוגל להתגבר על הכל, לחיות ולהקרין סביבו, מבלי להתבייש מעצמו או מאחרים, את השמחה העצומה על הזכות הנפלאה לחיות בזמן הגאולה, שמחה שמוצאת את ביטויה בריקוד ובשירה, במיוחד של שיר הגאולה

יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד!