ישנה מצווה בתורה למחוק מהעולם את העם העמלקי, כמו שנאמר "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה, יט). כיום אין אנו יודעים מי מגיע מזרע עמלק. ישנה גם דעה כי זו מצווה שמוטלת רק על מי שהוא מלך ישראל. ולכן לפועל, מי שימלא את המצווה בשלמות יהיה מלך המשיח.
 
מה שכן, בידינו לקיים את המצווה הזו בצורה רוחנית: בתורת החסידות מובא כי 'עמלק' עולה בגימטרייה 'ספק'. 'עמלק' הרוחני הוא אותו יצר רע שמפתח בנו ספקנות, קרירות והסתייגות כלפי כל דבר שבקדושה. וכמו שנאמר על עמלק: "אשר קרך בדרך" (שם, יח). המלחמה בעמלק היא אפוא התלהבות-יתר כלפי כל דבר שבקדושה. כאשר יהודי מפתח בעצמו חמימות והתלהבות כזו, הוא 'ממיס' את 'הקרחון' הרע שבקרבו, עד שמוחה כביכול את זכרו.
 
מצווה נוספת היא לזכור ולא לשכוח את אשר עשה עמלק. מצווה זו מתקיימת לפועל גם כיום: בכל יום – קורא כל אחד את פסוקי התורה המדברים על מעשי עמלק, ובכמה הזדמנויות בשנה – קוראים פסוקים אלו בציבור.
 
ומה יקרה לאחר שהמשיח ימחה כליל את זכר עמלק – האם נחדל לקיים את המצוות הקשורות בעמלק? ובמילים אחרות: האם תהיינה אז פחות מתרי"ג (613) מצוות?
 
באשר למצוות המחייה – אכן לא תהיה אפשרות למחות בפועל. אולם יישאר עלינו חיוב תיאורטי, שאם אי-פעם נגלה נוכחות של עמלק (הגשמי או הרוחני) – נמחה מיד את זכרו.
 
באשר למצווה לזכור ולא לשכוח – קיימת מחלוקת מה המטרה שבזכירה. לדעה אחת, הזכירה נועדה לכך שברגע שיתאפשר לנו – נממש מיד את המצווה למחות את עמלק. לפי דעה זו, לאחר שיימחה כבר זכר עמלק, אכן לא תהיה משמעות ממשית לזכירה הזו. תישאר רק המשמעות התיאורטית האמורה.
 
אך ישנה דעה כי הזכירה היא מצווה בפני עצמה, וגם לאחר שייכחד עמלק היא תישאר בעלת אותה משמעות. 
 
מקורות: תרגום יונתן בן עוזיאל על דברים כה, יט וברבינו בחיי שם. תנחומא סוף פרשת תצא. פסיקתא דרב כהנא פרשת זכור. תלמוד בבלי ברכות כח, א. ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה קפז, קפח, קפט, מצוות לא תעשה נט. ספר החינוך מצוה תרג. פירוש הר"י פערלא לספר המצוות רס"ג עשין נט (דף רסב). שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן ס סעיף ד. שבט יהודה סימן לב. איגרות קודש כרך יא עמוד שלח וכרך יג עמוד קלז. ליקוטי שיחות חלק ב פרשת תצא. וראה שערי ישיבה חלק ה (צפת תשס"ב) עמוד 473 ואילך.