1:30 לִפְנוֹת בֹּקֶר.

הַטֶּלֶפוֹן הַסֶּלוּלָרִי טִרְטֵר בְּעֹז. חַיִּים לֹא חוֹנֵן אֶת הַצָּג בְּמַבָּט. הוּא יָדַע הֵיטֵב מִי מִתְקַשֵּׁר אֵלָיו. רַק אָדָם אֶחָד יָכֹל לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ בְּשָׁעָה כָּזוֹ.

לְרֶגַע קָט הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּרַעְיוֹן לְנַתֵּק אֶת הַמַּכְשִׁיר, אַךְ כְּהֶרֶף עַיִן זָנַח אֶת הַמַּחְשָׁבָה. אִם לֹא יַעֲנֶה לַטַּרְדָן הָעִקֵּשׁ בַּטֶּלֶפוֹן, יַגִּיעַ זֶה עַד פֶּתַח בֵּיתוֹ וְיָעִיר אוֹתוֹ וְאֶת כָּל הַשְּׁכֵנִים בַּבִּנְיָן כְּבּוֹנוּס.

הוּא הוֹשִׁיט אֶצְבַּע עֲיֵפָה לְעֵבֶר הַמַּקָּשׁ הַיָּרֹק, וְקִבֵּל אֶת הַשִּׂיחָה. "שָׁלוֹם לְךָ, חַיִּימְ'קֶה," הַדּוֹבֵר מֵעֶבְרוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַקַּו נִשְׁמַע רַעֲנָן וְנִמְרָץ, "לַיְלָה טוֹב אוֹ בֹּקֶר טוֹב אִם כְּבָר הִשְׁכַּמְתָּ קוּם. אֵיךְ אַתָּה מַרְגִּישׁ?" הָאִישׁ הִמְשִׁיךְ בְּשֶׁטֶף דְּבָרָיו וְלֹא נִרְאֶה הָיָה שֶׁהוּא מְצַפֶּה לִתְשׁוּבָה.

"אַתָּה מְנַחֵשׁ בִּשְׁבִיל מָה הִתְקַשַּׁרְתִּי?" "נָכוֹן מְאוֹד!" הִמְשִׁיךְ הַקּוֹל בַּמּוֹנוֹלוֹג הָאָרֹךְ, "הַהַלְוָאָה שֶׁלָּקַחְתָּ מִמֶּנִּי. שְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים שְׁקָלִים וְשִׁבְעִים וְשֶׁבַע אֲגוֹרוֹת. זוֹכֵר? וּבְכֵן, עָבְרוּ כְּבָר שְׁלוֹשִׁים וְתֵשַׁע שָׁעוֹת מֵאָז שֶׁהִבְטַחְתָּ לְהַחְזִיר אֶת הַכֶּסֶף,  וּמִשּׁוּם מָה, אֲנִי מַמְתִּין עֲדַיִן בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. מָתַי תַּחְזִיר לִי אֶת הַכֶּסֶף, חַיִּימְ'קֶה?"

הַפַּעַם הִשְׂתָּרְרָה שְׁתִיקָה בַּקַּו. הַהוּא בֶּאֱמֶת מְחַכֶּה לִתְשׁוּבָה. "אֲנִי קְצָת תָּקוּעַ עַכְשָׁו עִם מְזֻמָּנִים," הִתְנַצֵּל חַיִּים, "בְּעוֹד שְׁלוֹשָׁה יָמִים בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם," מִלְמֵל בְּלֵאוּת, "אָשִׁיב לְךָ אֶת הַכֶּסֶף בִּמְלוֹאוֹ."

בֵּינְתַיִם, עַד שֶׁיַּשִּׂיג אֶת הַכֶּסֶף, הֶחְלִיט חַיִּים הַמִּסְכֵּן לָרֶדֶת לְמַחְתֶּרֶת, אַךְ אַל דְּאָגָה. הַסִּיּוּט בִּדְמוּת מַלְוֶה יִרְדֹּף אַחֲרָיו וְיַשִּׂיג אוֹתוֹ בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, עַד אֲשֶׁר יָשִׁיב אֶת מְלוֹא הַסְּכוּם עַד הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה...

* * *

כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הָיָה בְּחַיָּיו בְּעֶמְדַּת הַלּוֹוֶה. אוּלַי לֹא בְּהֶכְרֵחַ לָוִינוּ כֶּסֶף, אֲבָל בְּהֶחְלֵט לָוִינוּ כֹּחוֹת. הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נָתַן לָנוּ בְּהַלְוָאָה כֹּחוֹת, כִּשּׁוּרִים וִיכוֹלוֹת. הַהֶסְכֵּם הָיָה שֶׁהוּא נוֹתֵן לָנוּ אֶת הָאֶנֶרְגְּיָה, וַאֲנַחְנוּ נָשִׁיב לוֹ אוֹתָהּ בְּאֶמְצָעוּת הַשְׁקָעָה בְּקִיּוּם מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים.

קוֹרֶה שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא עוֹמְדִים בִּתְנָאֵי הַהֶסְכֵּם. קוֹרֶה שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מְנַצְּלִים אֶת הַכֹּחוֹת שֶׁנִּתְּנוּ לָנוּ כְּדֵי לְהַשְׁקִיעַ בַּאֲפִיקִים חִיּוּבִיִּים. אֲבָל אֲנַחְנוּ בְּטוּחִים שֶׁהַמַּלְוֶה לֹא יִדְחַק בָּנוּ וְלֹא יָצִיק לָנוּ בִּדְרָכִים לֹא נְעִימוֹת. בּוֹרֵא עוֹלָם הָרַחוּם וְרַב הַחֶסֶד בְּוַדַּאי יַמְשִׁיךְ לְהַעֲנִיק לָנוּ מִטּוּבוֹ, וְיַמְתִּין בְּאֹרֶךְ רוּחַ עַד אֲשֶׁר נָשִׁיב לוֹ אֶת הַהַלְוָאָה בִּמְלוֹאָהּ.  

(ע"פ לקו"ש ח"א ע' 158)