היכרותו של הרב חיים אלבז עם תנועת חב"ד החלה בימי עלומיו, עת היה מתלמידיו של הרב משה נריה ז"ל בכפר הרואה. החמימות בה דיבר הרב נריה על חב"ד ובמיוחד על הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, הכתה שורשים בלבו של חיים הצעיר. ברבות הימים צמחו השורשים והיו לנטיעה של ממש.
 
היה זה לפני למעלה מעשור. הרב אלבז קיבל הצעת שליחות לבואנוס-איירס, להנהיג את קהילת 'יסוד הדת' ולטפח את השכבה הצעירה שם במסגרת ארגון 'בני עקיבא'.
 
ההתלבטות הייתה לא קלה. מחד גיסא, חונך הרב אלבז על הערך העליון של נתינה למען הזולת. מאידך גיסא, יציאה עם כמה פעוטות לסביבה חדשה, להתמודדות עם שפה חדשה, הייתה משימה לא פשוטה כלל ועיקר.
 
באותם ימים של לבטים מעיקים, התארחה משפחת אלבז בבית הסבתא בצפת. ערב אחד הגיע הרב אלבז לתפילת ערבית בבית-כנסת חב"ד שבעיר, ופתאום נפל בלבו רעין: הוא ישאל את הרבי מליובאוויטש באמצעות 'איגרות קודש'.
 
'איגרות-קודש' הוא שמה של סדרת כרכים המכילים אלפים ממכתבי הרבי בכל תחומי החיים. על בסיס דברי הרבי עצמו, נוהגים חסידים להפנות בקשות ושאלות אל הרבי דרך ספריו. כותבים מכתב, מכניסים אותו אל בין דפיו של הספר, וכך מתברכים. בחלק ניכר מהפעמים גם מוצאים באורח פלא, בעמודים החופפים על המכתב שהוכנס, התייחסות מנחה מהרבי לנושא המבוקש.
 
בזמנו, שמע מחסידי חב"ד בעפולה, עיר מגוריו, על התופעה. כעת, התעוררה בו סקרנות לבדוק האם זה אכן 'יעבוד' אצלו. הרב אלבז סגנן מכתב, והכניס אותו לתוך כרך 'איגרות קודש' ששלף מהספרייה. כאשר פתח כדי לקרוא את העמודים שחפפו על מכתבו, מצא בהם מכתב ארוך ומנומק על מעלת השליחות, שנחתם במילים: "ויתקיים בך הכתוב כי מלאכיו יצווה לך לשמרך בכל דרכיך". 
 
התרגשות גדולה אחזה ברב אלבז. הוא חזר לבית חמותו וקרא אל אשתו: "הרבי רוצה שנצא! אנחנו יוצאים!".
 
שלוש שנים שהה הרב חיים אלבז בארגנטינה. במהלכן, התערה יפה בקהילה ופעל גדולות ונצורות לחיזוק הזהות היהודית בקרב בני הנוער. כשבועיים לפני שתמה שליחותו, לקראת חזרתו לארץ ישראל, החליט להעניק לילדיו טיול מהנה, שיהווה סיום מתוק לתקופה לא קלה מבחינתם. הפור נפל על דיסנילנד שבארצות-הברית.
 
הרב אלבז ניגש לשגרירות האמריקאית בבואנוס-איירס כדי להסדיר ויזות לכל בני משפחתו. לרוע מזלו, נפל על פקיד אנטישמי. "אני מכיר אתכם היהודים", סינן בשנאה, "אתם מבקשים ויזה לשבוע ולבסוף משתקעים בארצנו".
 
מבויש ופגוע, עזב הרב אלבז את המקום. הוא כבר חשב לרדת מכל תוכנית הנסיעה. אולם במחשבה נוספת החליט לנסות את הערוץ שכבר הכיר: 'איגרות קודש'. הוא פנה לידיד, חסידי חב"ד מקומי שהכיר, ובביתו כתב לרבי.
 
כאשר פתח את הספר בעמודים שביניהם הניח את מכתבו, החל לקרוא – והתלהב. הרבי כותב שם כי יראה ניסים ונפלאות בעמלו, ניסים למעלה מגדרי הטבע. הרב אלבז נמלא ביטחון כי אשרות-הכניסה המיוחלות תגענה. כיצד בדיוק, עדיין לא ידע. אולם זה לא מנע ממנו להמשיך לתכנן את הנסיעה.
 
בינתיים, היו ידיו עמוסות בניהול מחנה קיץ לבני נוער עמם עבד, מחוץ לעיר. המחנה הסתיים בהצלחה מרובה, והתלמידים ומדריכיהם עלו על אוטובוס חזרה לבתיהם. הרב אלבז, שליווה את המחנה בגופו ובנפשו, נסע במכוניתו הפרטית. באמצע הדרך קיבל הרב אלבז הודעה מקפיאה מאחד המדריכים: התרחשה תאונה!
 
בהלה גדולה אחזה ברב אלבז. אחיו נהרג בתאונת-דרכים, ומייד עלו בראשו אסוציאציות נוראיות. מיד ביצע הרב אלבז פניית פרסה ונסע אחוז תזזית אל המקום בו שיער כי נמצא האוטובוס.
 
הוא הגיע אל המקום. את האוטובוס הוא כלל לא ראה. לבו החסיר פעימה. פתאום הפתיעו אותו המדריכים. הם קרבו אליו מחויכים, תוך כדי ששרים: יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד... 
 
מבולבל לחלוטין, בלש הרב אלבז בעיניו אחר האוטובוס, עד שגילה אותו הפוך לגמרי בתעלה לצד הכביש.
 
"מה קרה?", זעק לעבר המדריכים. "האם כולם בחיים?" 
 
והם המשיכו לשיר... 
 
"למה אתם שרים?", לא הבין. 
 
"זה מה שלימדת אותנו", ענו לו במקהלה. 
 
הסתבר, כי כולם יצאו מהתאונה נקיים, ללא אף שריטה. פקח תנועה אזורי שראה את התאונה בזמן אמת, היה המום יותר מהרב אלבז. "שמע, רב יהודי", לחץ את ידיו, "כעת באמת השתכנעתי שאתם בנים של אלוקים. ראיתי במו עיניי איך האוטובוס מתהפך פעם אחר פעם. לראות את כולם יוצאים ממנו בלי פגע – זה על טבעי בעליל"...
 
ואז 'נפל האסימון' בראשו של הרב אלבז. יומיים קודם לכן זכה לקבל מענה מהרבי כי יראה ניסים ונפלאות בעמלו. לתומו, חשב על הטיול המתוכנן שלו. אך הרבי כנראה התכוון לעמל אחר לגמרי...