פָּנֶיהָ שֶׁל הַקְּטַנָּה הֶאֱדִימוּ בִּמְבוּכָה כְּמִי שֶׁנִּתְפְּסָה בְּקַלְקָלָתָהּ. "רָצִיתִי לָלֶכֶת לַחוּג. אַתָּה מַסְכִּים?" שָׁאֲלָה בְּתִקְוָה נִסְתֶּרֶת. חוּשֶׁיהָ הַיַּלְדוּתִיִּים שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִכְזִיבוּ, הִתְרִיעוּ בְּעֹז שֶׁתִּקְוָתָהּ הַתְּמִימָה עוֹמֶדֶת לְהִתְנַפֵּץ בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל. 

"אֵיזֶה חוּג?" תָּבַע הָאָב לָדַעַת.

"הַחוּג.. הַחוּג הֶחָדָשׁ לְ... הַחוּג שֶׁל גְּבֶרֶת..." הַמִּלִּים הִתְעַרְבְּלוּ עַל שְׂפָתֶיהָ וְטַעַם מָרִיר עָלָה בָּהֶן. שִׂמְחָה נָשְׁמָה נְשִׁימָה עֲמֻקָּה וְסִדְּרָה אֶת הַמִּלִּים מְחַדֵּשׁ. "הַחוּג לְמָחוֹל שֶׁל הָרַבָּנִית מִרְיָם." עֵינֶיהָ הִצְטַעֲפוּ וְדִמְיוֹנָהּ הֵחֵל לְהַפְלִיג לִמְחוֹזוֹת אֲחֵרִים. "הִיא מְלַמֶּדֶת אֶת הַבָּנוֹת לָשִׁיר וְלִרְקֹד. תִּהְיֶה גַּם סַדְנָה מְיֻחֶדֶת לִיצִירַת תֻּפִּים. הָרַבָּנִית הִבְטִיחָה שֶׁבְּסוֹף הַחוּג, כָּל אַחַת תֵּצֵא לְפָחוֹת עִם תֹּף אֶחָד מִשֶּׁלָּהּ."

"רִקּוּדִים?!" עֵינֵי הָאָב רָשְׁפוּ זִיקִים. "יֵשׁ לָךְ זְמַן לַחְשֹׁב עַל רִקּוּדִים? אַתְּ לֹא רוֹאָה אֵיךְ אַבָּא שֶׁלָּךְ סוֹבֵל עִם הָאַחִים שֶׁלּוֹ. דָּם אֲנַחְנוּ יוֹרְקִים כָּל יוֹם, וְאַתֶּן, הַבָּנוֹת, תֵּלְכוּ לִרְקֹד עַל הַדָּם שֶׁלָּנוּ..." קוֹלוֹ נִשְׁבַּר לְפֶתַע וּדְמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינָיו. 

"תַּאֲמִינִי לִי, שִׂמְחָה," הִתְרַכֵּךְ קוֹלוֹ, "שֶׁגַּם אֲנִי מְיַחֵל לָרֶגַע שֶׁנֵּצֵא מֵהַגָּלוּת הָאֲיֻמָּה הַזּוֹ. כְּבָר אֵין לִי כֹּחַ לִסְבֹּל יוֹתֵר. אֲבָל כָּרֶגַע, צָרִיךְ לִהְיוֹת מְצִיאוּתִיִּים. עַכְשָׁו צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת שְׁאֵרִית הָאֶנֶרְגְּיָה שֶׁעוֹד נוֹתְרָה בָּנוּ כְּדֵי לְעַרְבֵּב אֶת הַטִּיט וְלִיצֹר לְבֵנִים וּלְהַמְשִׁיךְ בִּבְנִיַּת עָרֵי הַמִּסְכֵּנוֹת לְפַרְעֹה. כְּשֶׁנֵּצֵא מִכָּאן, יִהְיֶה לָנוּ מַסְפִּיק זְמַן לִרְקֹד וְלָשִׁיר וּלְתוֹפֵף..." 

"אֲבָל הָרַבָּנִית מִרְיָם פָּתְחָה אֶת הַחוּג, לֹא אֲנִי!" טָעֲנָה הַקְּטַנָּה. "הָרַבָּנִית מִרְיָם?" תָּהָה הָאָב כְּלֹא מַאֲמִין, "זֹאת שֶׁכָּל הַיּוֹם מִתְמַרְמֶרֶת עַל קֹשִׁי הַגָּלוּת? הִיא פָּתְחָה אֶת הַחוּג לְמָחוֹל?"

"כֵּן!" עֵינֶיהָ שֶׁל שִׂמְחָה הֵאִירוּ בְּבִטָּחוֹן. "מִרְיָם הַנְּבִיאָה כּוֹאֶבֶת וּמִצְטַעֶרֶת עַל אֲרִיכוּת הַגָּלוּת, אַךְ יַחַד עִם זֹאת הִיא מַתְחִילָה כְּבָר עַכְשָׁו לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחַת הַגְּאֻלָּה, מִתּוֹךְ בִּטָּחוֹן מֻחְלָט שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד הִיא בָּאָה."

"אָז אֲנִי יְכוֹלָה לָלֶכֶת לִיצֹר לִי תֹּף?" פִּזְּמָה הַיַּלְדָּה בְּהִתְלַהֲבוּת, "לְהָכִין לְךָ גַּם?"

(ע"פ סה"ש תנש"א ח"א ע' 303)