וּמָה אוֹמֵר לִי מֹשֶׁה? 'פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, הַאִם לֹא תֵּדַע? אֲפִלּוּ לְרָשָׁע אֲטוּם לֵב שֶׁכָּמוֹךָ, עֲדַיִן יֵשׁ סִכּוּי לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה...' אַתֶּם שׁוֹמְעִים?
הִנֵּה הָרַב שֶׁל הַיְּהוּדִים מַגִּיעַ. לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי לֹא נָבִיא, אֲנִי יוֹדֵעַ מֵרֹאשׁ מַה הוּא הוֹלֵךְ לְהַגִּיד. אֵיכְשֶׁהוּ תָּמִיד יֵשׁ לוֹ אִיּוּם מְקוֹרִי שֶׁאַף פַּעַם לֹא שָׁמַעְתִּי.
אַתֶּם בֶּטַח רְגִילִים לִשְׁמֹעַ מִשְׁפְּטֵי אִיּוּמִים לְמַכְבִּיר. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַמִּשְׁפָּט רַק מַתְחִיל אֲבָל לֹא מִסְתַּיֵּם. "אִם לֹא תְּשַׁתֵּף אוֹתִי בַּמִּשְׂחָק," מוֹדִיעַ הַמְּאַיֵּם הַתּוֹרָן בְּפָנִים מַפְחִידוֹת, "אָז... אָז... אָז..." הוּא מְגַמְגֵּם שָׁעָה אֲרֻכָּה, עַד שֶׁבַּסּוֹף נֶחְלָץ מִפִּיו הָאִיּוּם הַנּוֹרָא: "אָז... אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָה אֲנִי יַעֲשֶׂה לְךָ..."
הָרַב שֶׁמַּגִּיעַ אֵלַי אָמְנָם קְצָת מְגַמְגֵּם וְלֹא מְדַבֵּר בָּרוּר בִּכְלָל, אֲבָל הָאִיּוּמִים שֶׁלּוֹ בְּרוּרִים כַּשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם. הֵם גַּם מִתְקַיְּמִים.
שֶׁבַע מַכּוֹת כְּבָר חָטְפָה הַמְּדִינָה שֶׁלִּי בִּגְלָלוֹ. כָּל מַכָּה גְּרוּעָה יוֹתֵר מִקּוֹדַמְתָּהּ, מַמָּשׁ גֵּיהִנֹּם נִהְיָה פֹּה. רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה אַחֵר, עִם לֵב קְצָת יוֹתֵר חַלָּשׁ, כְּבָר הָיָה נִכְנָע מִזְּמַן, אֲבָל לִי, בָּרוּךְ שְׁמִי, יֵשׁ לֵב חָזָק. יוֹתֵר נָכוֹן, לֵב כָּבֵד.
בַּהַתְחָלָה, אֲנִי מֻכְרָח לְצַיֵּן לְשֵׁם הַהֲגִינוּת, גַּם אֲנִי חָשַׁבְתִּי לְוַתֵּר. אַחַר שָׁבוּעַ יָמִים שֶׁשָּׁתִיתִי נוֹזֵל אָדֹם מַבְחִיל בִּמְקוֹם מַיִם, עָלָה לִי כְּבָר הַדָּם לָרֹאשׁ. "שֶׁרַק תִּפָּסֵק הַמַּכָּה הַנּוֹרָאִית הַזֹּאת," חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, "אֶעֱשֶׂה הַכֹּל בִּשְׁבִיל לִרְאוֹת שׁוּב מַיִם צְלוּלִים." אַךְ בָּרֶגַע שֶׁשָּׁבוּ הַמַּיִם, חָזְרָה לִי גַּם הַשְּׁפִיּוּת. אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ מֵאַרְצִי וִיהִי מָה.
כְּכָל שֶׁנָּחֲתוּ עָלַי וְעַל עַמִּי מַכּוֹת נוֹסָפוֹת, הַלֵּב שֶׁלִּי נַעֲשָׂה מְאֻמָּן יוֹתֵר. הִקְשֵׁיתִי אוֹתוֹ עִם פְּלָדָה יְצוּקָה וְאָטַמְתִּי אוֹתוֹ לַחֲלוּטִין.
מַה שֶּׁהֲכִי מַצְחִיק הוּא, שֶׁהָאֱלֹקִים שֶׁל הַיְּהוּדִים הֶחְלִיט לַעֲזֹר לִי. הוּא רָאָה שֶׁהִכְבַּדְתִּי אֶת לִבִּי, וּכְעֹנֶשׁ עַל כָּךְ הִכְבִּיד אֶת לִבִּי עוֹד יוֹתֵר. בַּחַיִּים שֶׁלִּי לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁלֵּב יָכֹל לִהְיוֹת כָּל כָּךְ כָּבֵד.
הַצִּילוּ! אֲנִי כְּבָר לֹא סוֹחֵב...
עוֹד מְעַט הוֹלֵךְ לִנְחֹת עָלַי אַרְבֶּה, כָּךְ מוֹדִיעַ לִי מֹשֶׁה. כַּמּוּבָן שֶׁהוּא מַצִּיב לִי אַלְטֶרְנָטִיבָה לְשַׁחְרֵר אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצִי. 'רַבִּי מֹשֶׁה,' אֲנִי מְגַחֵךְ, 'אַתָּה לֹא מֵבִין שֶׁהָאִיּוּמִים שֶׁלְּךָ לֹא פּוֹעֲלִים? בִּשְׁבִיל מָה אַתָּה מַמְשִׁיךְ לְהַתְרוֹת בִּי בְּעַקְשָׁנוּת חַסְרַת תּוֹעֶלֶת?'
וּמָה אוֹמֵר לִי מֹשֶׁה? 'פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, הַאִם לֹא תֵּדַע? אֲפִלּוּ לְרָשָׁע אֲטוּם לֵב שֶׁכָּמוֹךָ, עֲדַיִן יֵשׁ סִכּוּי לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה...'
אַתֶּם שׁוֹמְעִים?
(ע"פ לקו"ש ח"ו ע' 65)