איי וואווה. סביר להניח כי רובם ככולם של הקוראים לא היו שם. אם בכלל שמעו על קיומם. מדובר באיים נידחים בקצה העולם, אי שם בין אוסטרליה לניו-זילנד, שכדי להגיע אליהם צריכים סיבה טובה באמת.
 
אחד מהאנשים שהגיעו לשם הוא בן של מזכיר קיבוץ בנפת ימת כינרת. לא ברור מדוע רגליו הוליכו אותו דווקא לחור ההוא. מה שכן ברור הוא שהשהייה במקום לא הטיבה אתו. ממכתבים ששלח להוריו נשקף דיכאון עמוק. כל מכתב כזה גרם ללבם של ההורים להחסיר יותר מפעימה אחת.
 
אחד מהמכתבים הלחיצם במיוחד. הבן כתב כי איבד את הטעם לחיות. הוא מואס בחייו. ההורים המתוסכלים לא ידעו את נפשם. הפחד מפני האפשרות שהבן ישלח יד בנפשו הוציא אותם מדעתם. במיוחד לנוכח חוסר האונים שלהם לעזור לו. את התחושות הללו העביר האב בשיחת טלפון לידיד-אמת שלו, הרב יעקב בן-ארי.
 
הרב בן-ארי משמש כשליח הרבי מליובאוויטש מלך המשיח לקיבוצים. במסגרת תפקידו נפגש רבות באותו מזכיר ובין השניים נוצר קשר ידידותי. "יש לך אולי רעיון איך אנחנו יכולים לעזור לבן שלנו?", סערה רוחו של האב האומלל.
 
"אני בא אליכם", אמר הרב בן-ארי. איך בדיוק יינצל הבן מהמצב הנורא בו נמצא גם הוא לא ידע. אבל הוא רצה שההורים יכתבו לרבי. הוא עלה אפוא על מכוניתו והגיע לביתם בקיבוץ כשהוא מצויד בכרך 'איגרות קודש'.
 
'איגרות-קודש' הוא שמה של סדרת כרכים המכילים אלפים ממכתבי הרבי בכל תחומי החיים. על בסיס דברי הרבי עצמו, נוהגים חסידים להפנות בקשות ושאלות אל הרבי דרך ספריו. כותבים מכתב, מכניסים אותו אל בין דפיו של הספר, וכך מתברכים. בחלק ניכר מהפעמים גם מוצאים באורח פלא, בעמודים החופפים על המכתב שהוכנס, התייחסות מנחה מהרבי לנושא המבוקש.
 
בהנחיית הרב בן-ארי, כתב מזכיר הקיבוץ לרבי את תמצית הסיפור של הבן וביקש ברכה להצלתו. הוא גם הוסיף, על פי הצעת הרב בן-ארי, החלטה טובה שלו ושל רעייתו בתחום היהדות, כדי להיות ראויים יותר לברכת הרבי.
 
לאחר שהניחו את מכתבם בין דפי הספר, פתחו את הספר ומצאו בעמודים החופפים למכתב מענה של הרבי לאדם המודאג מכך שבנו רוצה לעזוב את לימודיו בישיבה בארץ ישראל ולשוב לבית בארצות הברית. הרבי מרגיע את האב כי אל לו להיות מודאג. הבן יישאר בארץ ישראל וישלים את לימודיו.
 
המסר שעלה מהשורות היה ברור. הרב בן-ארי קרץ לאב באומרו: "נראה כי לא רק שהכול יהיה בסדר עם הבן, אלא שהוא גם ילך ללמוד בישיבה"...
 
באותו מכתב המליץ הרבי על בדיקת התפילין והמזוזות. בביתו של המזכיר נמצאה מזוזה אחת בלבד והיא הייתה פסולה. בעקבות תשובת הרבי, נקבעו בכל פתחי הבית, החיצוניים והפנימיים, מזוזות חדשות ומהודרות.
 
כעבור מספר ימים נודע להורים כי בקיבוץ איילת השחר מתגורר אדם בשם חירות לפיד, שכל עיסוקו הוא לשחרר ישראלים שנקלעו לדיכאונות או להסתבכויות משפטיות במדינות רחוקות. האב התקשר אל האיש, סיפר לו את סיפורו של הבן וכבר באותו יום רכש האיש כרטיס טיסה לאותם איים.
 
למרות שלא הייתה בידו כתובת מדויקת, הצליח חירות למצוא במהירות את הבן. הוא שוחח עמו והתרשם כי מצבו הנפשי לא נורא. הבן גם אמר כי בדעתו לחזור בעוד שבועות מספר לישראל. חירות התקשר לאב, העביר לו את התרשמותו והרגיע אותו.
 
כמה שעות לאחר שעלה חירות על מטוס בדרכו לישראל, התקשר הטלפון בביתו של האב הקיבוצניק. על הקו היה פסיכיאטר שהחליט לצאת לנופש דווקא באיי וואווה. הוא פגש שם את הבן והחליף עמו כמה מילים, ובשונה מחירות, התרשמותו המקצועית הייתה כי הבן עשוי לשלוח יד בנפשו. מתוך אכפתיות לגורלו, התקשר הפסיכיאטר לאב שבקיבוץ, והמליץ להחזיר את הבן בדחיפות לישראל.
 
האב יצר קשר עם חירות מיד כאשר נחת בארץ וסיפר לו את דברי הפסיכיאטר. "מה אנחנו עושים? אתה חייב להציל את הבן שלי?".
 
חירות נהג באצילות של ממש. בתוך שעות ספורות רכש כרטיס טיסה נוסף לאיי וואווה, במטרה לחזור ארצה עם הבן המדוכדך. הפעם ידע בדיוק היכן למצוא אותו. לאחר שיחה נוקבת שנמשכה כמה שעות, הצליח חירות לשכנע את הבן להתלוות עמו חזרה לארץ ישראל.
 
כאשר הגיע הבן לבית הוריו, הם חשבו לאשפזו בבית רפואה פסיכיאטרי. אולם הבן ביטל את תוכניתם. "אני מעדיף ללכת ללמוד בישיבה", המם את הוריו...
 
לאחר חודשיים הגשים הבן את רצונו וכיום הוא בחור ישיבה המקפיד על קלה כבחמורה.
 
בהזדמנות, יצא לרב בן-ארי להיפגש עם חירות לפיד. הוא ביקש לשמוע ממנו מה הסיפור הכי מדהים שאירע לו במסגרת התפקיד שנטל על עצמו. חירות בחר בסיפור – שהתרחש באיי וואווה... "אין לי מושג איך מצאתי את הבחור בין כל האיים. זה נס אמיתי".