לְאָבִי הָיָה נִדְמֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ קוֹרֵא לוֹ, אֲבָל הוּא הָיָה עָסוּק מִדַּי מִכְּדֵי לִבְדֹּק אֶת הָעִנְיָן. אָבִי מְנַהֵל כָּעֵת מִלְחָמָה שְׁלֵמָה עַל גַּבֵּי מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב. הוּא מְיַצֵּר נֶשֶׁק מִתְקַדֵּם, שׁוֹלֵחַ מֵאוֹת חַיָּלִים לִשְׂדֵה הַקְּרָב וּמַעֲבִיר לָהֶם פְּקֻדּוֹת. אֵין לוֹ זְמַן מְיֻתָּר לִבְדֹּק מִי קוֹרֶה לוֹ וְלָמָּה.
לְאָבִי הָיָה נִדְמֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ קוֹרֵא לוֹ, אֲבָל הוּא הָיָה עָסוּק מִדַּי מִכְּדֵי לִבְדֹּק אֶת הָעִנְיָן. אָבִי מְנַהֵל כָּעֵת מִלְחָמָה שְׁלֵמָה עַל גַּבֵּי מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב. הוּא מְיַצֵּר נֶשֶׁק מִתְקַדֵּם, שׁוֹלֵחַ מֵאוֹת חַיָּלִים לִשְׂדֵה הַקְּרָב וּמַעֲבִיר לָהֶם פְּקֻדּוֹת. אֵין לוֹ זְמַן מְיֻתָּר לִבְדֹּק מִי קוֹרֶה לוֹ וְלָמָּה.
"עֶשֶׂר פְּעָמִים קָרָאתִי לְךָ וְלֹא עָנִיתָ בִּכְלָל." הָיְתָה זוֹ אִמָּא שֶׁעָמְדָה מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ וְתָלְתָה בּוֹ מַבָּט מוֹכִיחַ. "מִצְטַעֵר," פָּלַט אָבִי מִבְּלִי לְהָסִיר אֶת עֵינָיו מֵהַמָּסָךְ, "לֹא שַׂמְתִּי לֵב!"
"רָצִיתִי שֶׁתֵּלֵךְ לָקַחַת אֶת אָחִיךָ לַמּוֹעֲדוֹנִית." אָמְרָה אִמָּא.
אָבִי הֶחְמִיץ פָּנִים. "אֲנִי בְּאֶמְצַע מִשְׂחָק עַכְשָׁו. אֶקַּח אוֹתוֹ אַחַר-כָּךְ, טוֹב?"
"תִּלְמַד מֵהַחַיָּלִים שֶׁלְּךָ," הִמְלִיצָה אִמָּא. אָבִי תָּלָה בְּאִמּוֹ עֵינַיִם שׁוֹאֲלוֹת.
"תָּאֵר לְךָ," הִסְבִּירָה אִמָּא, "שֶׁהָיִיתָ נוֹתֵן פְּקֻדָּה לַחַיָּלִים בַּמִּשְׂחָק וּבִמְקוֹם לְהַגִּיד 'כֵּן הַמְּפַקֵּד!' הֵם הָיוּ עוֹנִים לְךָ: 'אֵין לִי חֵשֶׁק, אוּלַי אַחַר כָּךְ,' מֶה הָיָה קוֹרֶה?" אָבִי לֹא הָיָה צָרִיךְ לַעֲנוֹת. הוּא הֵבִין מִיָּד שֶׁבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְנַצֵּחַ עִם חַיָּלִים כָּאֵלּוּ.
"לֹא רַק בַּמִּשְׂחָק זֶה כָּךְ, אֶלָּא גַּם בַּמְּצִיאוּת," הִמְשִׁיכָה אִמָּא, "הַבָּסִיס שֶׁעָלָיו עוֹמֵד הַצָּבָא הוּא צִיּוּת מֻחְלָט לַפְּקֻדּוֹת. גַּם אִם הַחַיָּל לֹא מֵבִין אֶת הַסִּבָּה לַפְּקֻדָּה הַמּוּזָרָה, וְגַם כְּשֶׁאֵין לוֹ חֵשֶׁק, הוּא רָץ מִיָּד לְבַצֵּעַ אֶת הַפְּקֻדָּה. כָּכָה זֶה בְּצָבָא."
"אֲבָל אִמָּא," טָעַן אָבִי, "יֵשׁ לִי עוֹד הַרְבֵּה זְמַן עַד לַצָּבָא."
"הָאֱמֶת הִיא שֶׁאַתָּה בַּצָּבָא מֵהַיּוֹם שֶׁנּוֹלַדְתָּ." חִיְּכָה אִמָּא. אָבִי לֹא הֵבִין. הוּא בַּחַיִּים לֹא שָׁמַע עַל צָבָא שֶׁמְּגַיֵּס תִּינוֹקוֹת.
"לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים," סִפְּרָה אִמָּא, "כַּאֲשֶׁר יַעֲקֹב אָבִינוּ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ יָרְדוּ לְמִצְרַיִם, הוּקַם צָבָא מְיֻחָד בְּמִינוֹ. בַּצָּבָא הָיוּ בְּסַךְ הַכֹּל שִׁבְעִים חַיָּלִים וְחַיָּלוֹת - צֶאֱצָאֵי יַעֲקֹב - וּבֵינֵיהֶם גַּם חַיֶּלֶת טְרִיָּה בְּשֵׁם יוֹכֶבֶד שֶׁנּוֹלְדָה מַמָּשׁ בַּכְּנִיסָה לְמִצְרַיִם. מֵאָז, גָּדַל הַצָּבָא וְהִתְפַּתֵּחַ וְהַיּוֹם הוּא מוֹנֶה מִילְיוֹנֵי חַיָּלִים.
הַצָּבָא הַמְּיֻחָד הַזֶּה נִקְרָא 'צִבְאוֹת הַשֵּׁם', וְכָל יְהוּדִי מִיָּד עִם לֵדָתוֹ מִצְטָרֵף לַצָּבָא. אֱלֹקִים הוּא הָרַמַּטְכָּ"ל וְהוּא נָתַן לָנוּ סֵפֶר פְּקֻדּוֹת, שֶׁזּוֹהִי הַתּוֹרָה. אַחַת הַפְּקֻדּוֹת אוֹמֶרֶת שֶׁצָּרִיךְ לְכַבֵּד אֶת הַהוֹרִים וְלִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָם, אָז מַה דַּעְתְּךָ לְהִתְנַתֵּק מֵהַמִּשְׂחָק וְלַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁבִּקַּשְׁתִּי?"
"מִיָּד הַמְּפַקֵּד," הִצְדִּיעַ אָבִי בְּחִיּוּךְ. בְּ'צִבְאוֹת הַשֵּׁם' הוּא יִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת חַיָּל מִצְטַיֵּן...
(ע"פ לקו"ש חכ"ד ע' 318. הִתְוַעֲדֻיּוֹת תשמ"ז ח"ב ע' 356)