אחת המשמעויות ההלכתיות של ט"ו בשבט נוגעת לאיסור עורלה. נאמר בתורה: "וכי תבואו אל הארץ, ונטעתם כל עץ מאכל, וערלתם ערלתו את פריו, שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל". 

לכאורה, כשהמשנה אומרת "באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטים וליובלות ולנטיעה ולירקות", הרי היא קובעת את א' תשרי כראש השנה לנטיעת האילן. כלומר, מניין השנים מתחיל מא' תשרי. 

מה אם כן משמעות ט"ו בשבט לעניין ערלה?

אמנם, רבים חושבים בטעות, שמכיוון שמניין שלוש שנות ערלת פירות האילן, מתחיל להימנות מא' בתשרי, גם סיום המניין יהיה בא' תשרי.

ערלה שלוש שנים בלבד? לא מדויק

מסתבר, כי גם לאחר שהגיע א' תשרי של השנה הרביעית, עדיין יש להמתין בסבלנות עד לאחר ט"ו בשבט, ואז להוריד את הפירות שחנטו עד ט"ו בשבט, ואף באם פירות אלו חנטו בין א' תשרי לט"ו בשבט, הרי הם אסורים באכילה, ודינם כדין פירות ערלה. 

רק פירות שיחנטו לאחר ט"ו בשבט של השנה הרביעית יצאו מגדר ערלה, כמאמר הגמרא: "אחד הנוטע ... לפני ראש השנה... פירות נטיעה זו אסורים עד חמשה עשר בשבט ... ערלה".

הסיבה לכך, כפי שמבינים מדברי חז"ל היא: כיוון שפירות אלו החונטים עד לט"ו בשבט, מקור חיותם עדיין מהגשמים שקלט האילן בשנה השלישית, כשעדיין היה האילן באיסור ערלה.

הפיתוי

הפיתוי הרב העומד בפני הפרדסנים, שלא לשווק את פירותיהם במשך 3 שנים, ניסיון קשה הוא ואינו פשוט כלל וכלל. 

שוו בנפשכם, מדובר בהפסד ממוני רב, ולא כל בעלי הפרדסים, יהודים יראי ה' המה לעת עתה. ואכן, במשך שנים ניסו הפרדסנים להעלים מגופי פיקוח הכשרות, ולהחדיר את תוצרת הערלה לשווקים הישראליים, והשוק הוצף בפירות ערלה. שלא כמו בימים עברו, בימנו, בהם הטכנולוגיה, הגנטיקה והמדע גורמים לכך שכבר בשנה השנייה יכול העץ לתת פרי טעים לחיך, הרי כשפרדסן לוקח בחשבון את העלויות הכבדות בהשקיה, בזיבול, בטיפול ובטיפוח עץ צעיר, כשלבסוף את הפירות צריך הוא להשמיד - הניסיון והפיתוי רב הוא.