אם כי התרגומים לא נשמרו בידינו (וסביר להניח שגם זאת ידע משה ברוח-קודשו), אבל הפעולה החשובה של התרגומים היא החלת קדושה על התורה גם כשהיא מתורגמת – וזה נשמר בידינו. בזכות משה, מי שלומד תורה בכל שפה שהיא – מתחבר אל קדושתה.
קוראים לנו 'עם הספר'. אם כי יסודו של הביטוי לאו דווקא במקורות שלנו, אבל זו עובדה אמיתית. היהודי האותנטי מזוהה תמיד עם ספר. ספר לימוד, ספר תפילה, משהו עם אותיות קדושות, כפי שאנו מכנים זאת.
בזמנים עברו, כאשר רוב העם היו מרוכזים במקום אחד, נכתבה הספרות היהודית בשפות בודדות. לכתחילה, רק בלשון הקודש, ובתקופה מאוחרת יותר גם בארמית וביוונית. אולם תמורות ההיסטוריה הפיצו אותנו ברחבי העולם, ועם הזמן נוצר צורך אמיתי בספרות יהודית בשלל שפות.
אמנם אלו ששמרו בדבקות על יהדותם, שימרו ממילא גם את ידיעת השפות של כתבי היהדות. אבל היו גם יהודים שזיקתם אל המקורות התרופפה, ולצערנו הם רבים, ואחת ההשלכות הייתה איבוד שפת הספרים. היו אכן פזורות יהודיות שפיתחו שפה מדוברת ייחודית, כמו אידיש או לאדינו, ואלו נשתמרו טוב יותר – אבל גם באותם מחוזות נותרה לשון הקודש השפה העיקרית בכתובים, ומי שלא נשאר מחובר אל בית-הכנסת ובית-המדרש – התנתק גם משפת הכתובים.
*
האמת היא שהיה מי שחשב על כך כבר לפני אלפי שנים: משה רבינו. בדיוק בתאריך של השבת, א' בשבט, לפני 3282 שנים, תרגם משה את התורה לשבעים שפות!
על פניו, היה המעשה מוזר מאוד. כל בני ישראל שבמדבר הכירו את לשון הקודש, אותה שימרו בדבקות בכל השנים שהיו במצרים. לשם מה אפוא תרגם משה את התורה לשפות שאת רובן ככולן לא הכיר אף אחד בעם מלבדו?
אחד ההסברים לכך הוא שמשה חזה את העתיד. הוא צפה ברוח-הקודש כי יבואו זמנים בהם רובו ככולו של עם ישראל לא יכיר את לשון הקודש, וכדי לחשוף את העם אל מקורות היהדות, ייאלצו לתרגם את הכתבים לשפות הגויים. הבעיה היא שתורה מתורגמת הייתה אמורה לאבד את קדושתה, משום שלכתחילה הייתה קדושתה מותנית בצורה שבה היא ניתנה לנו על-ידי משה – בלשון הקודש.
לפיכך, כמי שקיבל פטרונות על קדושת התורה, תרגם משה את התורה לכל השפות. אם כי התרגומים לא נשמרו בידינו (וסביר להניח שגם זאת ידע משה ברוח-קודשו), אבל הפעולה החשובה של התרגומים היא החלת קדושה על התורה גם כשהיא מתורגמת – וזה נשמר בידינו. בזכות משה, מי שלומד תורה בכל שפה שהיא – מתחבר אל קדושתה.
*
בדורות האחרונים, מאז נולד הצורך האמיתי בתרגום כתבי היהדות, הייתה חסידות חב"ד החלוצה בתחום. זה התחיל עוד בימיו של הרבי הקודם מליובאוויטש, כבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק). אדמו"ר הריי"צ הקים מוסד להפצת ספרות יהודית והפקיד את ניהולו בידי חתנו, ממלא מקומו ברבות הימים – הרבי מליובאוויטש המוכר לכולנו, מלך המשיח.
הרבי, החתן, ניהל את המוסד ביד רמה ובין השאר דאג לתרגומם של ספרים מהותיים חשובים לשפות שונות, למען כל אותם יהודים שלא מכירים את לשון הקודש או את השפה הארמית.
ברבות השנים, התפתח ושגשג תחום התרגומים. מי שרוצה להיחשף למגוון השפות הקיים, מוזמן לבקר בחנויות הספרים במרכז חב"ד העולמי בניו-יורק. מרוכזת שם מרכולת רחבה של ספרות יהודית מתורגמת ומותאמת לרמות שונות ולגילאים שונים, והיא מוצעת בעיקר לאלפי שלוחיו של הרבי המפוזרים במדינות העולם ומגיעים בממוצע פעם אחת בשנה אל הרבי. תוכלו למצוא שם ספרים אפילו בכתב ברייל.
על פי הגדרתו של הרבי, התרגומים הם חלק מהחדרת הקדושה האלוקית אל שכבות החומר של העולם הזה, ומהווים נדבך חשוב בהכשרת הקרקע לקראת הגאולה האמיתית והשלמה, שתבוא תכף ומיד.
