הַקּוֹל הַזֶּה נִשְׁמַע שׁוּב, מִין מִלְמוּל, בְּקוֹל שֶׁל... מַה בְּעֶצֶם? קוֹל מְעַט חוֹרֵק. קוֹל שֶׁל... אֶבֶן??? 

 
כֵּן. עַד עַכְשָׁו דִּבַּרְנוּ עַל שִׁנּוּי שֶׁיָּחוּל בָּנוּ - הַיְּהוּדִים ("לֹא קִנְאָה, לֹא שִׂנְאָה וְלֹא..."), וְעַל אֻמּוֹת הָעוֹלָם ("לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב"), כְּבָר דִּבַּרְנוּ עַל הַחַיּוֹת (וְגָר זְאֵב עִם..") וַאֲפִלּוּ עַל הַצּוֹמֵחַ (עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתּוֹצִיא..."). 

 
וּמָה עִם הַדּוֹמֵם? 

 
לֹא טְעִיתֶם, כַּמּוּבָן. גַּם עַל הַדּוֹמֵם תַּשְׁפִּיעַ הַגְּאֻלָּה. אֵיךְ יִתָּכֵן אַחֶרֶת? 

 
"וַהֲלֹא אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק" אוֹמֵר הַנָּבִיא. הָאֶבֶן - זוֹ שֶׁשָּׁתְקָה בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת כָּל כָּךְ; זוֹ שֶׁסָּפְגָה בְּדוּמִיָּה אֶת צַעֲדֵיהֶם שֶׁל כָּל סוּגֵי הָאֲנָשִׁים, בֵּין טוֹבִים וּבֵין - לֹא מַמָּשׁ; הָאֶבֶן הַזּוֹ כְּבָר לֹא תּוּכַל לִשְׁתֹּק יוֹתֵר. אִם אֵי פַּעַם נִצְעַד - וּכְכָל הַנִּרְאֶה יִהְיֶה זֶה מַצָּב נָדִיר בִּמְיֻחָד - בְּלִי לוֹמַר אוֹ לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תוֹרָה, מִיָּד תִּזְעַק הָאֶבֶן וּתְטַלְטֵל אוֹתָנוּ כַּהֹגֶן. וְכִי בַּמֶּה עָדִיף הָאָדָם, יְצוּר נַעֲלֶה כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה, עַל הָאֶבֶן - אִם אֵינוֹ מְנַצֵּל אֶת כֹּחַ הַדִּבּוּר שֶׁנִּתַּן לוֹ (הָאָדָם מְכֻנֶּה בַּתֹּאַר - מְדַבֵּר!) לִקְדֻשָּׁה? 

 
הָאֶבֶן, שֶׁכַּיּוֹם הִיא דּוֹמֶמֶת לְגַמְרֵי וְנִרְאֵית כְּאִלּוּ לֵב אֶבֶן יֵשׁ לָהּ, תִּתְבָּרֵר בַּגְּאֻלָּה כְּמִי שֶׁרָאֲתָה הַכֹּל, שָׁמְעָה הַכֹּל וְדָמְמָה. מַה תְּסַפֵּר עָלֵינוּ הָאֶבֶן הַזּוֹ, קֳבָל עָם וְעוֹלָם? 

 
בִּמְעַט הַזְּמַן שֶׁנּוֹתַר לָנוּ עַד בּוֹא הַגְּאֻלָּה - נַעֲשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אֵלּוּ רַק דְּבָרִים טוֹבִים.