"מזה שנים שהעולם מחפש חלופות לנפט. הרעיון להניע כלי רכב באמצעות תאי שריפה המבוססים על מים (מימן) עלה כבר לפני עשרות שנים במוחם של ממציאים. חלקם אפילו הביא אותו בפני חברות המייצרות כלי רכב. אלא שאלה דחו אותם בבוז וגרמו להם לנטוש את הרעיון".
 
"ישראל היא אחת המדינות עתירות הידע בתחום התפלת המים. חברות ישראליות נוטלות חלק פעיל בהקמת מתקני התפלה בכל העולם. אלא שהיכולת הזו כמעט ואיננה באה לביטוי כאן אצלנו, למרות שבעיית המים בישראל קריטית לאור מפלס הכנרת היורד והמאגרים המזוהמים".

אלו שתי דוגמאות בלבד לקושי שנובע "מאין סוף מוסכמות חברתיות ששורשן בפחדים וחוסר אמון בבני אדם", קובל הממציא יוסף שניידר, מייסד ויו"ר "המרכז הישראלי לממציאים". איש ששם לו למטרה להקל ולסייע בידי ממציאים להפוך את "הניצוץ", כלשונו, שעלה במוחם – למוצר המוני ומסחרי לתועלת האנושות. "ברגע שרואה הממציא את הפתרון או המוצר באופן מושלם – ברגע זה שוכנת במוחו חבילת מידע מוצפנת לתועלת העולם, שחייבת לעבור פענוח ותרגום, כך שכל אלה שיצטרכו מעתה להיות חלק מהבאת או המרת המידע לפסים מעשיים – יוכלו להבין אותה! והמידע הזה אינו שייך לו בלבד, אלא לחברה כולה. אמנם הוא נושא הבשורה – אך אין לו זכות למנוע מהכלל את המידע".

למקרא הדברים, אי אפשר שלא להיזכר במכתב היסטורי של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, אודות התהליך בו החל להתנוצץ בקרבו הרעיון שהיה לעמוד האש שמוביל את חסידות חב"ד ובאמצעותה את העולם כולו אל הגאולה האמיתית והשלמה. וכך מתאר הרבי: "מיום הולכי ל"חדר" ועוד קודם לזה (גיל שלוש ופחות...) התחל להתרקם בדמיוני ציור הגאולה העתידה... גאולה כזו... שעל ידה יהיו מובנים ייסורי הגלות הגזירות והשמדות...".
 
כיהודים, קיים 'ניצוץ' אמונה כזה במוחו של כל אחד מאיתנו. חזונו של הרבי הצליח להצית אותו בקרב אלפים המקדישים לו את חייהם מאותו רגע בו הבינו את אפס קצה של משמעותו הכבירה, לתועלת העולם כולו. אמנם עומדות בדרכם "אין סוף מוסכמות חברתיות שמקורן בפחד ובחוסר אמון". אולם הם לא מתפעלים מהן. הם יודעים כי בהיותם נושאי הבשורה אין להם ולאף אחד אחר את הזכות למנוע מכולם את המידע החיוני. אמונים על מצוות הרבי, הם מפיצים את המידע בכל כלי אפשרי, לרווחת כל אחד מאזרחי העולם.