ביקש יעקב לגלות קץ הימין לבניו ונסתלקה ממנו שכינה...(פסחים נו)

עפ"י פשטותם של דברים הזעקה לגאולה בעקבות המצור, שהובאה בו ירושלים בעשרה בטבת, יודעת את ראשיתה, בכמיהה העזה של יעקב להביא את הגאולה הנצחית (בגאולת מצרים).

הוא ביקש לגלות לבניו את הקץ, אך יד ההשגחה העליונה מנעה זאת ממנו, היות והידיעה מראש מהו מועד הקץ, וביחוד אם הוא יתרחש לאחר שהות ארוכה מאוד, יביא לעם רפיון ותשישות באמונתו בה', והדבר יצנן את עבודת המצוות של היהודי. יעקב, אומנם חשב, בהתאם לדעת המפרשים השונים, כי גילוי זה לשבטים, על-אף השנים הארוכות, שיש להמתין לקץ זה, לא יביא להם רפיון ותשישות בעבודת ה' שלהם בשל היותם צדיקים.

הרבי ('ליקוטי-שיחות', חלק כ) אינו מסתפק בפרשנות זו, היות וגילוי זה לשבטים, מבטיח שסוד זה יעבור לשאר העם, והדבר שקשה לרבי מאוד בפרשנות זו, הוא עניין התועלת שבגילוי הקץ, שאינו ברור ומובן כלל וכלל.

מהי נקודת המוצא של המפרשים לדבריו של רשי: "ביקש יעקב לגלות קץ הימין לבניו"? מבט מעמיק עפ"י הזוהר הקדוש ותורת החסידות, יזרה על הנושא, אור בהיר ומענג של סודות ורז עד שהוא יהפך לחלק בלתי נפרד מהוויתנו...

"ביקש יעקב לגלות קץ הימין לבניו ונסתלקה ממנו שכינה.." (פסחים, נו)

כיצד למדים המפרשים עובדה זו מפסוקי פרשת ויחי? הכיצד היה גילוי הקץ מזרז את הגאולה לדעתו של יעקב? מדוע לא הסכימה יד ההשגחה העליונה בגילוי זה? מהי המשמעות הממשית והאקטואלית של רצון יעקב לגבינו, לגלות את הקץ ומה היה המניע, שגרם לשכינה להסתלק ממנו?

סוד אחרית הימים

לאחר ברכתו של יעקב לאפרים ומנשה הוא קורא לשבטים להיאסף אליו כי ברצותו להגיד להם את אשר יתרחש באחרית הימים, ובעוד בטרם הוא פותח בגילוי הסודות, הוא שוב קורא לשבטים להתקבץ אליו ואינו מגלה להם את הסודות. מדוע? הכיצד למדים המפרשים, שיעקב ביקש לגלות את הקץ?

ה'כלי-יקר' מבאר כי צורת הפועל של "האספו" - מורה על התאספות לתוך מבנה בחשאי, כדי לשמוע דברי סוד בסתר והמילה להתקבץ היא צורה המבטאת התכנסות לשמיעת דברים, שאינם בגדר סוד.

הזוהר מבאר כי מילת הפתיחה של "ויאמר" אף היא רומזת על צורת ביטוי חשאית, הכמוסה בלב, והבטוי "אגידה" מורה על גילוי של סוד, אות הג' מורה על גמילות חסדים והשפעה לאות הד', שאחריה, המסמלת ענין של דלות ועוני ושאיפה להיות מקבל.

שאיפתו של יעקב היתה להמשיך שפע מהחכמה שמלמעלה, כדי שיוכל לגלות להם את הקץ. מבאר הרבי את ההבדל העקרוני בין שלשת שורשי צורות ההתבטאות הבאים: אמירה, דיבור והגדה.

אמירה, היא חשאית ונסתרת בנבכי הלב. דיבור נעשה בפה ומכוון לזולת והגדה היא מבע של דברי חכמה. דברי אגדה מבטאים את פנימיות החכמה ויעקב נתכוון לגלות לשבטים את הקץ... את העומק האדיר ביותר ועדלסופו וקיצו, בפנימיות חכמת ה'. קץ זה מסתיים בקץ מעשיהם של ישראל, בעת הגאולה. הוא חשב שבמעמדם הנוכחי אז, היו השבטים ראויים ומוכנים לקראת הגאולה השלמה, ואולם אז נסתלקה ממנו השכינה.

אם, אכן, נסתלקה השכינה מיעקב, איך, אפוא, ניבא להם אח"כ עתידות? במעמדו הרוחני של יעקב, בעולמות העליונים שלו, הוא צפה כי השבטים, לכאורה, מצויים בדרגתו הוא, במצב שלאחר ברור הניצוצות, ואולם, משבקש לגלות להם את הקץ, צפה וצצה לפניו התמונה המציאותית והמאכזבת, כי שגה באופן שדמיין אותם לעצמו, וכתוצאה מכך נסתלקה ממנו השכינה...

השכינה לא הסתלקה מיעקב, שהרי המשיך לנבא להם עתידות, אך השכינה לא יכלה להשכין בעם ולהמשיך אליו את גילוי הקץ בשל מעמדם. גם משה רבינו, כששמע מפי ה' בהיותו בשמים כי העם חטא בעגל, טרם שיבר את הלוחות, היות ובמעמדו הרוחני בעליונים, היה תלוש מהמציאות הנוכחית של העם למטה, ולא חש עדיין את הכאב המר שבחטא, אבל עם רדתו, אף על פי שהמצב טרם נשתנה, אך תפיסתו נשתנתה ונעשתה מציאותית, רק אז חרה מאודאפו והוא שיבר את הלוחות. 

המציאות, שחווה יעקב עתה בשבטים, גרמה לסלוק השכינה ממנו. מדוע? מדוע לא היה העם כשיר לגילוי זה?

הבאת הקץ

יעקב ביקש לגלות את הקץ, ולהורות לבניו שהקץ תלוי בנוהג שלהם, שהרי אם יהיו בחזקת זוכים, יחיש ה' את הגאולה, במילא יתחזקו מאוד וגאולת מצרים תהיה האחרונה והנצחית. מדוע, אפוא, נסתלקה ממנו השכינה? מה פגם יש בתשובה זו?
שלמות עבודת היהודי ותכליתה המביאים אותו למצב של "זכו" מותנות בהיותה עבודה עצמאית ביגע וטורח היהודי העצמיים, ללא סיוע ניכר ובולט מלמעלה, אך ורק בשל סיוע אלוקי, שהוא צנוע ונעלם.

גילוי הקץ ישלול את עצמאות עבודת היהודי. מדוע? רק עבודה עצמאית, שאין בה שינויים ושאינה מותנית בנסיבות צדדיות כמו גילוי הקץ, תשרוד לנצח. עבודה המותנית, תפסוק כשגורמי התלות יעלמו.

ולכן נסתלקה מיעקב השכינה, כדי שלא תהיה (השכינה) גורם צדדי, שעם העלמותה, תחול ירידה בעבודת היהודי או שמא ,חלילה, תחלוף, ולכן דווקא סילוק השכינה, יביא אחריו עבודה עצמאית שאינה מותנית בסיוע ממעל והיא תוביל לגילוי הקץ.

בשעתא חדא וברגעא חדא

מבוקשו של יעקב נעוץ היה בכוונה העליונה, היות והמסר וההוראה התכליתיים עבור היהודי הם שבקשת נפשו של יעקב, צריכה להיות משאלת החיים של היהודי, וזהו מבע של גילוי הקץ בדרך מקיפה וממשית בעבודת ה' וזאת, מתוך רגש של חרות מאומות העולם ומהיצר הרע, ואצל יחידי סגולה יתרחש תהליך החרות באופן פנימי ועמוק יותר.

הבקשה התמידית של היהודי לקץ, תעניק לעבודתו עזר ועידוד רב. הקריאה של "ווי וואנט משיח נאו" פועלת זירוז והוספה של יתר זהירות של "שמא יגרום החטא.."

הגמרא בסנהדרין צז, ב אומרת:"כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה...(לקוטי שיחות חלק כ' פרשת ויחי)

"בשעתא חדא וברגעא חדא... ובהסח הדעת.. אין הכוונה שאין לחשוב ולחכות ח"ו על דבר הגאולה שיהיה בהסח הדעת ,אדרבה, עיקר גדול באמונת ישראל –"אחכה לו בכל יום שיבוא"..הכוונה, אשר מבלי הבט על זה שהדעת והשכל הגלוי אין רואה מקום לזה, מאמינים אנו בתוקף האמונה שלמעלה מטעם ודעת- עבודה של הסח הדעת... " רק "קער" (פניה) אחד של תשובה... ( לקו"ש ח,י פרשת ויחי)