בשבוע שעבר בפרשת וישלח, קראנו על יעקב אבינו שחזר לבית אביו לאחר היעדרות של עשרים ושתיים שנים.

העליה הראשונה בפרשתנו מתחילה בהתיישבותו של יעקב בארץ מגורי אביו, בעיר חברון. בעליה הזו אנו מתחילים לקרוא את הסיפור המרתק על יוסף, שהיה הבן הראשון שנולד ליעקב מאשתו רחל. יעקב אבינו מעדיף את יוסף על פני שאר בניו ועושה לו כתונת פסים מיוחדת, ולאחר מכן יוסף מספר לאביו על דברים לא טובים שאחיו עושים. לבסוף, יוסף חולם חלומות מהם עולה כי הוא ישלוט באחיו. התוצאה מכל זה היא שנאה של האחים ליוסף עד כדי רצון להורגו.

בעליה השניה האחים יוצאים כדי לרעות את צאן אביהם בשכם. יעקב שולח את יוסף לבדוק את שלום אחיו, וכאשר הוא מתקרב הם מבקשים להרגו, אך ראובן מציע שבמקום להרוג אותו הם ישליכו אותו לתוך אחד הבורות באזור. התכנית של ראובן היתה לחזור ולהצילו לחאר מכן, אך כפי שנראה להלן הדברים התרחשו אחרת.

בעליה השלישית, כאשר יוסף מגיע אל אחיו, הם מפשיטים אותו מכתונת הפסים וזורקים אותו לתוך אחד הבורות. לבסוף הם מכרו אותו לנוודים שהיו בדרכם למצרים, ושם הוא נמכר לפוטיפר שהיה מנהל המשק של פרעה המלך. האחים טבלו את הכותנת בדם והראו אותה לאביהם יעקב כהוכחה לכך שחיה טרפה את יוסף. יעקב פתח באבילות שנמשכה על פני עשרים ושתיים שנים.

בעליה הרביעית אנו עוצרים מסיפורו של יוסף וקוראים את סיפור יהודה ותמר. יהודה היה אח של יוסף, ולמעשה היה זה שהציע למכור אותו. יהודה התחתן ונולדו לו שלושה בנים: ער, אונן ושילה. בנו הראשון ער התחתן עם תמר, אך בגלל עוונותיו הוא נפטר במהרה.

יהודה נתן את בנו השני אונן לתמר כדי שיקיים את מצוות הייבום, כיון שאחיו הבכור נפטר ללא ילדים, אך גם הוא נפטר במהרה בעוונותיו. לכן פחד יהודה לתת לתמר את בנו השלישי, ובלית ברירה היא חזרה לבית הוריה וישבה שם כאלמנה.

לבסוף, אשתו של יהודה נפטרה אף היא והוא יצא לנסיעת עסקים. תמר התלבשה כקדשה וישבה על אם הדרך. יהודה שלא זיהה את כלתו שכב אצלה והותיר בידיה כמשכון את טבעת החותמת שלו, והיא נכנסה ממנו להריון. מספר חודשים לאחר מכן, כאשר הריונה התגלה, יהודה ציוה שישרפו אותה כיון שזינתה. כאשר היא היתה בדרכה לבית השריפה, היא הוציאה את טבעת החותמת ושלחה ליהודה עם מסר: לאיש אשר לו הטבעת - אני הרה. בשלב זה הודה יהודה בטעותו.

מאותו הריון נולד אכן בן שהיה תחילת השולשלת של מלכות בית דוד, עד משיח צדקנו. מכאן אנו רואים שכל הסיפור היה שמיימי, וזאת כדי שייוולד משיח שיגאל את עם ישראל מגלותו.

בעליה השישית, אנו חוזרים לסיפורו של יוסף שעושה ומצליח בבית פוטיפר. אשתו של פוטיפר מנסה לפתות את יוסף לשכב עימו, אך הוא מסרב בתוקף. יום אחד כאשר לא היה איש בבית, החזיקה אשת פוטיפר בבגדו, ובלית ברירה הוא הותיר את מעילו בידה וברח מהבית. האישה טענה כי יוסף ניסה לשכב עימה, והיא השתמשה במעיל כהוכחה לכך, ואכן יוסף נזרק לכלא. אך גם במקום זה היה ה' עם יוסף והוא נהיה האחראי על כל האסירים.

בעליה השביעית שניים משרי פרעה נזרקו לבית הכלא: שר המשקים ושר האופים. שניהם חלמו חלום בלילה אחד ויוסף הצליח לפתור להם את החלומות. שר המשקים חלם על ענבים אותם סחט לכוס פרעה, ומכך ידע יוסף שהוא יחזור למשרתו - וכך אכן התרחש. יוסף ביקש משר המשקים לזכור אותו ולהזכירו לפני פראה אך הוא שכח.

שר האופים חלם כיצד סל לחם מונח על ראשו והציפורים מנקרות בו, ויוצא למד מכך שפרעה יתלה אותו - ואכן כך התרחש.