אמרו חז"ל "חלומות שווא ידברו", כלומר אין בחלומות שום משמעות ובוודאי לא מסר עליון שמימי, אלא הם הבל בלבד ובלשון חז"ל "חלומות לא מעלים ולא מורידים", כלומר שאין בהם שום אמת וממש, בדרך-כלל החלומות מושפעים מהרהורי האדם ביום, אדם חולם בלילה על הענינים עליהם הוא חשב והרהר ביום; 

 
בכל זאת ישנם חלומות מיוחדים שהם מסר נבואי משמים, מדובר על חלומות של אנשים מיוחדים כמו נביאי ה', הזוכים להתגלות אלוקית בשינתם, וכן מצינו סיפורים על כמה מגדולי ישראל במרוצת הדורות, שקיבלו מסרים אלוקיים בחלום, וגם בספר בראשית מסופר על כמה וכמה חלומות אמת, 

- הנה החלומות שבבראשית: 1) חלום הנבואה לאבימלך - "ויבוא אלוקים אל אבימלך בחלום הלילה גו'". 2) חלום יעקב בהר המוריה - "ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". 3) חלום יעקב על הצאן בבית לבן. 4) חלום לבן - "ויבוא אלוקים אל לבן הארמי בחלום הלילה ויאמר לו השמר לך גו". 5) שני חלומות יוסף על אלומות השדה, השמש והירח. 6) חלומות שר המשקים ושר האופים. 7) חלומות פרעה על שבע הפרות ושבע השיבלים - 

 
מובן שחלומות המסופרים בתורה ובחז"ל אינם סתם הרהורים ודברים בטלים, אלא הם מסר משמים, גילוי עתידות של דברים העתידים לבוא ולהתממש בפועל, במאמר הנוכחי נתמקד בחלומותיו של יוסף ומסרי האמת המדוייקים שבהם, לדורו ואף לדורות הבאים. 

 
המסר השזור בשני חלומותיו של יוסף הוא ברור: יוסף עתיד להיות מלך ובני משפחתו, אחיו והוריו, יכירו במלכותו יקבלו אותה ואף וישתחוו אליו. כידוע חלומותיו המתממשו למעשה, כפי שמספרת התורה באריכות שיוסף נעשה משנה למלך המושל ושולט על כל ארץ מצרים וגם בני משפחתו השתחוו לו. 

 
בדרך כלל המסרים האלוקיים המועברים בחלום מוצגים בחלום בדרך של משל וממנו בעל החלום מפרש את הנמשל ופענח את פתרון החלום - בחלומותיו של יוסף הצדיק הקשר בין המשל לנמשל ניכר ובולט לעין כל גם בפרטי הפרטים של החלומות: 

 
החלום הראשון התחיל בעבודת יוסף ואחיו בשדה לאסוף ערימות תבואה ולאגדם ולקושרם "והנה אנחנו מאלמים אלומים", ואף שפרט זה הוא לכאורה שולי ואינו מבטא את עיקרו של החלום - עליית יוסף למלכות - גם פרט זה התממש: שהרי הדרך להכתרת יוסף למלך היתה המזון - הרעב שהיה בארץ וחיפוש מזון על ידי אנשי מצרים ומשפחת יוסף. 

 
גם החלום השני על השמש הירח והכוכבים המשתחווים ליוסף דומה בפרטיו לנמשל: כי האנשים החשובים ביותר בעולם היו יעקב ובניו, לכן הם נמשלו לדברים הנעלים והחשובים ביותר בבריאה - השמש הירח והכוכבים. זאת ועוד, כשם שמערכת גרמי שמים, השמש והירח נראים וגלויים לעין כל, כך מלכותו של יוסף תהיה גלויה וניכרת לעין כל: יוסף היה למנהיג ולמלך לא רק בעם ישראל (כפי שמסמל החלום הראשון שאלומות אחיו משתחוויו אליו), אלא גם על העולם כולו, שכלל באי עולם יכירו במלכותו - כשם שהשמש הירח והכוכבים נראים וגלויים לכל. 

 
לסיכום, הסיבה שיוסף לא חלם ישירות את פתרון החלום - שהוא יהיה למלך, אלא רק את המשל, משום שסיפור החלום ממחיש את צורת מלכותו בצורה מדוייקת ומפורטת: החלום הראשון מלמד שיכירו במלכותו מתוך שיהיו זקוקים למזון, "שבע שני הרעב", והחלום השני מלמד שכל באי עולם יכירו במלכותו של יוסף שתהיה גלויה וברורה כשמש וירח. 

 
בתורת החסידות מוסבר שסיפור החלום הראשון, שיוסף ואחיו יצאו לשדה אספו תבואה וקשרו אותה בחבילות, אלומות - מסמלת את עבודת יוסף ואחיו וכל בני ישראל. אלו דברי אדמו"ר הזקן בספרו "תורה אור" בתוספת הרחבת הביאור של הרבי בלקוטי שיחות: 

 
כמה שלבים ישנם בחלום האמור: 1) יוסף ואחיו יצאו לשדה. 2) התבואה היתה מפוזרת בשדה. 3) יוסף ואחיו אספו וקיבצו את אלומות התבואה לערימות, וקשרו אותם בחבילות, כל אחד ערם ערימה אישית וקשרה לעצמו. 4) אלומתו של יוסף הצדיק קמה וניצבה ("הנה קמה אלומתי וגם נצבה"). 5) אלומותיהם של כל האחים השתחוו לאלומתו של יוסף.
כל אחד מפרטי החלום הוא לימוד דרך לעבודת בני ישראל בעולם ולדמותו של יוסף - הצדיק וראש הדור: 

 
1) "יציאה לשדה" - ביתו של היהודי הוא מקום של טהרה וקדושה, בו היהודי עובד את ה', בתורה, תפילה ובונה בית מקדש לה' יתברך, ואילו ה"שדה" שאינו בית מגורים מסמל מקום מנותק מרוח הטהרה והקדושה, מקום שכל כולו עיסוקי חולין או אפילו טומאה ואיסור, שבוודאי שאינם ראויים להיות בית ומשכן לה'. 

 
2) "תבואה מפוזרת בשדה" - תבואה שהיא מזון המקיים את החיים מסמלת כוחות חיוביים, טהורים וקדושים, והיא צומחת דווקא בשדה, כי האמת היא שבכל מקום ובכל פינה בייקום כולו, גם בשדות הרחוקים מביתו של היהודי - יש חיים וכוחות קדושה, אין שום מקום בבריאה שאין בו ניצוצות אלוקיים, אלא שלעיתים הניצוצות הללו חבויים וסמויים מן העין ואינם ניכרים, אבל באמת גם השדה אינו ריק מכוחות רוחניים, וזה מתבטא בכך שבשדה צומחת תבואה מקור לחיים. 

 
3) "איסוף התבואה לערימות וקשירתה בחבילות" - כאן מתחילה עבודת היהודי למעשה, לאחר שהוא יצא מביתו, מהחממה הקדושה והלך לעולם הגשמי, לשדה, אז עליו להתחיל לחפש ניצוצות הקדושה - את הכוחות הרוחניים המצויים בכל עניני החולין, את הנשמה היהודי הקדושה הנמצאת בכל יהודי גם מי שבמבט חיצוני הוא נראה מנותק מהקודש. עבודת היהודי היא גילוי כוחות הקדושה, אסיפתם וקשירתם ל"ערימה אחת", כלומר לגלות את נקודת האחדות והאמת האלוקית של "ה' אחד" בכל דבר ובכל יהודי. 

 
לכל אחד מהשבטים היתה ערימה מיוחדת, כי ישנם שנים עשר שערים ודרכים לעלות אל בית ה' - כל אחד ואחד משבטי ישורון עולה ומקרב את ניצוצות הקדושה לה' בדרכו המיוחדת. 

 
[לכן בחלום זה לא נזכר יעקב (בשונה מהחלום השני שהיה בו גם שמש וירח המסמלים את יעקב ואשתו), כי יעקב עצמו אינו יוצא לשדה, הוא היה בדרגה עליונה של "בית" ולא שדה ואנשי השדה באים אליו, כמו שרואים שבשעה שפשוטי העם (בחינת שדה) באים אל הצדיק, הם מתעוררים ומתקרבים לה' ומגלים את הניצוץ הקדוש שבהם, כי הצדיק בבחינת בית קדוש ולא שדה ועניני חולין]. 

 
4) "אלומתו של יוסף הצדיק קמה וניצבה" - מסמלת את עמידת נשיא הדור בראש הדור, ששורש נשמתו מעל כל נשמות בני דורו, וכמו הראש המנהיג את הגוף, כך הוא מנהיג ומחבר את כולם לה' אחד. 

 
[דברי הפסוק שאלומתו של יוסף "קמה וגם נצבה", מלמדים על שני שלבים ועליות בצדיק הדור, "קמה", ואחר-כך "ניצבה". וביתר פרטיות יש לצדיק שלושה שלבים: תחילה הוא עבד באיסוף האלומות בשדה יחד עם שאר בני ישראל, אחר כך הוא התעלה ו"קם" עד שהתעלה והגיע לדרגת "נצב" - שלושת הדרגות שבצדיק הדור מבוארת במאמרי אדמו"ר הצמח צדק אור התורה, ספר דברים חלק ג, דף א'קצח. ובתורת רבי לוי יצחק אביו של הרבי, לקוטי לוי יצחק, פרשת וארא, עמוד לו]. 

 
5) "השתחויה של אלומות השבטים לאלומת יוסף הצדיק" - ביטוי להכרת בני הדור בצדיק הדור, היותו עומד בראש והיותו צנור המעביר שפע אלוקי לבני דורו, וכדי לקבל ממנו את שפע וברכת ה' צריך להשתווחת אליו, כלומר להיות בבחינת ביטול בפני הצדיק. 

 
הביטול אל הצדיק צריך להיות לא רק למי שנמצא בדרגה רחוקה מאלוקות, אלא אפילו מי שהוא עצמו צדיק עליון - כמו יעקב ושאר השבטים - צריך להתבטל לראש בני הדור, הלא הוא יוסף הצדיק, כיון שהוא "ראש" הדור המעביר את אלוקות לכל בני הדור, לכן בחלום השני גם יעקב, הצדיק העליון, השתחווה אל יוסף. 

 
יניקתן הרוחנית של נשמות ישראל היא מנשמת הצדיק שהוא ראש הדור שהוא בבחינת הראש של כלל נשמות ישראל ודרכו הן מתחברות ומתקשרות לכוחות הקדושה העליונים. על ידי הדבקות וההתקשרות בצדיק מתאחדים בהקב"ה בעצמו. 

אחד ההבדלים בין זמן הגלות לימות המשיח זה גם בענין הצדיק ונשיא הדור: 

 
בעוד שבזמן הגלות האמת האלוקית מכוסה ונסתרת ואין רואים ומכירים בגלוי שהשפע הרוחני עובר דרך ראש הדור, כלומר שזה שיש ליהודי התעוררות לעבודת ה' זה בא מצדיק הדור, וממילא כדי להתחזק בעבודת ה' צריך לחזק את ההתקשרות וההתדבקות לצדיק, ומדובר על כל בני ישראל לא רק אלו שאינם מקימים תורה ומצוות לעת עתה, אלא גם יהודים יראים ושלמים, ואפילו צדיקים וגדולי ישראל שהתעוררות הרוחנית אצלם נובעת מחיבורם לצדיק הדור, וככל שהחיבור לצדיק יותר חזק ונעלה - כך מקבלים שפע יותר פנימי ויותר חזק; 

 
אבל לעתיד לבוא בימות המשיח, אמת זו תהיה גלויה ונראית לעיני כל, וממילא כל יהודי יהיה בביטול בפני מלך המשיח, בהכירו שהוא מלמד תורה לכל העם והוא המחבר את כולם להקב"ה - לעצמותו ומהותו יתברך. 

 
וההכנה לזמן הנעלה הזה בזמן הגלות זה על-ידי שלוחי הרבי המקימים בתי חב"ד בכל פינה שיש יהודי: שעל ידי חיבור כל בני הדור לרבי, היכנסם לביתו של הרבי, לבית חב"ד שבכל מקום ובמיוחד לבית חב"ד הראשי והעיקרי "בית רבינו שבבבל - 770", נזכה במהרה בימינו שמלך המשיח יאסוף את כל בני ישראל מכל העולם כולו ויכניסם לביתו הנעלה והקדוש ביותר של ה'- בית המקדש השלישי, שיבנה במהרה בימינו בקרוב ממש.